אני שונאת את העולם הזה ואני מתוסכלת כל כך (פריקה)

אני שונאת את זה שאני הולכת ברחוב עכשיו ומסתכלת כח שנייה אחורה.
אני שונאת את זה שאני צריכה לחשוב פעמיים אם ללכת מאחורי האיש הזה, כי מצד אחד אני לא לבד ואם משהו יקרה הוא יוכל לעזור לי, אבל מי מבטיח לי שהוא לא זה שפתאום יסתובב ויעשה לי משהו?.
אני שונאת שאני צריכה ללכת מפוחדת, כשגברים לידי הולכים בביטחון.
אני שונאת את זה שרק רציתי ללכת להליכה בטיילת ואמא שלי מתקשר כל חמש דקות לשאול איפה אני.
מזדהים?