האחותי הגדולה והמטומטמת שונאת אותי וכל המשפחה שלי גם שונאת אותי(פריקה)

היא מתייחסת אליי כמו על חרא אני לא מבינה מה עשיתי לה היא אף פעם לא אהבה אותי (כאילו כן אהבה אותי עד שהאח שלי הקטן נולד והיא הפסיקה להתייחס אליי כמן שהיא הייתה מתייחסת שאני הייתי הכי קטנה) היא כל הזמן צועקת עליי לא משנה מה אני עושה היא לא מסכימה לי לנשום אני רצינית היא מעירה לי על כל דבר על איך שאני אוכלת על איך שאני מתלבשת על איך שאני נושמת היא מתנשא עליי בגלל שאני כיתה ו' היא מחכה אותי היא רוב היום מתעלמת ממני אם אני מדברת איצה היא לא עונה לי היא ואם היא כן עונה אז בקול כזה אני עונה כי אמא תהרוג אותי עם אני לא יענה לך וגם זה לא השמתי שאני הילדה המועדפת זה לא אומר שהיא צריכה להתייחס אליי ככה אני הכנתי פנקייקים כי פעם זה היה המאכל האוהב עלייה ובאתי לקרוא לה לאכול והיא צרחה עליי בגלל שלא דפקתי על הדלת ליפני שפתחתי אותה אני שונאת אותה היא הורסת לי את החיים היא כלבה ואני עוד ניסיתי להיות חברה שלה אבל היא חרא של ילדה וכבר לא בא לי אני שונאת אותה בא לי לתת לה כאפה מרוב שאני שונאת אותה ואחותי היותר גדולה לא אומרת לה כלום לרוב היא צוחקת איתה עליי אבל היא לפחות לא מתייחסת אליי כמוה ואח שלי הקטן החיים שלי תמיד היה מגן עליי כל פעם שאחותי הגדולה הייתה צועקת עליי היא היה אומר לי לא להתייחס אלייה והוא תמיד חיבק אותי שהייתי עצובה אבל עכשיו הם הפכו לחברים ממש טובים בגלל שאחותי הגדולה הרתאה לו אווטאר והם היו רואים ביחד והיא הייתה מצחיקה אותו וזורמות איתו כל פעם שהוא היה אומר שהוא כשף אוויר והם התחילו לראות מלא סדרות ביחד (אחותי הגדולה ממש אוהבת סדרות נוסטלגית אז על הדרך היא מראה לו) ועכשיו הוא מושפע מההתנהגות שלה והוא גם צוחק עליי וכולם שונאים אותי בבית הזה חוץ מההורים שלי אבל זה עדיין מעליב