כתבתי משהו ואשמח לשמוע מה דעתכם? זה ארוך אבל סוחף ❤

אמרו לי שאם אחפש טוב,
אמצא שלווה.
ואני הידועה כתמימה,
לקחתי תרמיל ויצאתי למסע.
עברתי לילות בלי שינה,
חולות מלאי אשמה,
טבעתי בבוץ מלא טינה.
ונשטפתי בנהר הבושה.
אך לא הרגשתי
קרובה לשלווה.
שנאתי את עצמי.
מאמינה לכל שטות,
תוך כדי איבוד זהות.
רק מחפשת משמעות
ונאחזת בתקווה.
אך לא הבנתי שאני בדרך הנכונה.
אם לא אתן לרגשות
להציף אותי עד טביעה,
לא אגיע לשלווה.
אם לא אכעס, אבכה ואכנע,
לא ארגיש מנוחה.
אז חזרתי הביתה אחרי מסע מטורף,
התיישבתי במיטה ונשמתי מהאף.
לקחתי מחברת וכתבתי הכל,
נתתי לעצמי להרגיש
בלי לפחד ליפול.
כתבתי גם כשדמעות טשטשו את הדפים,
לא נכנעתי למחשבות,
לא נפלתי לדחפים.
הרגשתי כל מה שהדחקתי שנים,
עד שהרגשתי את מה שחיפשתי
יוצא מבפנים.
עצמתי עיניים, התענגתי על התחושה.
סיום של תקופה,
הרגשה של התחלה,
אחרי חיפוש של שנים
הגעתי לנחלה.
היה שווה לא לאבד תקווה
כי הנה, דמעות של אושר
מתמזגות
עם השלווה.