כתבתי משהו אשמח לשמוע דעתכם

זה אתה שנוהג לשם
משפחה שלמה מאחורי גבך
תהיה חזק עכשיו
אל תראה חולשה

כשנגיע יהיה הפוך
הם יחבקו וישמרו
ואתה תהיה שפוך
תקוע בין בכיות וכריות
שבוי של כעס צער ומחשבות

ועכשיו, מה יהיה?
ממתי זה קורה?
מה עם אמא סבתא
האם גם עליהם זה עובר?

ואתה יושב שומע את המילים
ואתה רואה את כולם ורק חצי מהם בוכים
שוב מתעצבן אל עצמך בשקט בפנים
הוא הסבא שלי, תבכו. איך יש לכם פנים?


אז מאחורה לבד
בשקט בצד
כותב לו מילים, מקווה שישמע
כותב לעצמי מילים, מקווה שאקרא

כל מילה זה עוד שבר
כל מילה זה חיסרון
כל מילה זה עדר
שרץ בעיוורון

והפרחים שליד כבר עצובים
הם מרגישים בחיסרון של החיים

וכולם שסביבך לא מבינים
מי זה שבצד למה אדומות לו הפנים?
וכולם מסביבך שואלים
מי זה שם לבד בוכה ללא מעצורים?

ולזה אין תשובה
אני הוא הנכד
שלעולם הוא לא היה
אני הוא העבד
של המחשבות והתהייה

ובין מילה למילה יש תמיד עוד דמעה
בין שורה לשורה שוב עוצר לנשימה
כי הוא לא יחזור
הוא שם
לעולם.