כתבתי משהו אשמח לשמוע את דעתכם ואם אתם חושבים שאני טובה בזה?

אני רוצה להיות שונה.
להיות השקט שבכל הרעש.
להיות עץ העומד בסערה.
המנגינה הרגועה בין כל הכעס.
הצחוק מבין כל הבכי.
החיבוק בין כל הבדידות.

אבל איך אני יכולה שהרעש בראשי?
שהסערה היא שעוברת על רגשותיי?
שכעס הוא כל מה שאפשר לראות על פניי?
ולכל הבכי אין מספיק דמעות?
שאני מרגישה כלכך לבד כדיי לזכור איך זה מרגיש להיות ביחד?