למי שיש חרדה חברתית, יש איזשהי תובנה או פעולה שממש שיפרה את המצב שלכם?

כאילו אני מניח שאני לא ממש עוזר אבל הפסקתי לדבר למלא אנשים

בעבר החרדה החברתית שלי הייתה הרבה יותר רצינית, אבל עם השנים והבגרות למדתי יותר איך להתמודד עם זה.
התובנות שעלו לי מתוך זה גרמו לי להיכנס עמוק לעולם של פסיכולוגיה, סוציולוגיה, אינטראקציות חברתיות, שפת גוף ודינמיקות בין אנשים ועוד מהסג הזה. והתחלתי לקרוא ספרים, לשמוע פודקאסטים ולנסות להבין איך אנשים עובדים, ומתוך זה למדתי המון גם על אחרים וגם על עצמי.

כדורים

אין לי אבל פעם אפשר להגיד שכן הייתי מכונסת בעצמי וביישנית..
אני חושבת שפשוט לעשות שינוי במחשבות זה הדבר שהכי עוזר, לדעת שלאף אחד לא אכפת מה אני עושה או איך אני הולכת או מה שאני אומרת בקטע של הכל בסדר אני יכולה לדבר אני גם בן אדם וזה לא מפדח.
זה פשוט להבין שהכל טוב ואין לי סיבה להיות ככה מובכת או באי נוחות.

שואל השאלה:
כן אבל זה מעבר לזה, יש לי ממש תסמינים פיזיים של קצב לב מהיר וחום ורעידות וזה משפיע גם על הקול שלי בסיטואציות מסויימות זה לא סתם ביישנות

שואל השאלה:
איזה כדורים?

לפני שהיתי מאובחן בזה, אני גם חשבתי שזו ביישנות יתר אבל כן, זה הרבה הרבה מעבר..

אם תרצי לדבר על זה, ועל כל מיני תובנות וכלים, אשמח לעזור לך :)

בעיקרון זה פשוט ללכת על זה אתמול הוזמנתי למסיבה ששבוע שלם ממש פחדתי ללכת לא ידעתי אם כן או לא ורק דקה תשעים החלטתי ללכת ובסוף מאוד נהנתי אם אתה מתחמק מהפחד הוא לא נעלם והוא לא משתפר

כדאי להשתכנע בעניין שלאנשים אחרים לא ממש אכפת, אפילו שזה קצת קשה בהתחלה ממש להאמין לזה בלב שלם.

זה נכון שלפעמים את תעשי דברים ואחרים יתפסו את זה לא בצורה שהיית רוצה, ולעיתים את גם תפתחי ספקולציות על כמה שהמצב מנקודת המבט שלהם גרוע (כמו שהחרדה שלנו יודעת טוב מאוד לעשות).
גם אם זה המצב, אנחנו נוטים להגזים...
קודם כל, לאנשים יש זיכרון קצר, וכמעט תמיד הם ישכחו כבר מזמן את מה שאת נאכלת בגללו. תוסיפי לזה שכולם מרוכזים בת*ת של עצמם, אז בהמון מקרים הם בכלל לא עסוקים בך, והאפקט של החרדה נובע מביקורת עצמית שלך.

קיצור, עם הזמן כדאי שהתפיסה הזאת תיבנה לך ותיחרט לך בחשיבה.

אני חושבת שהדבר הכי טוב שהבנתי זה שעם רוב האנשים שאני מתקשרת איתם זה קשר זמני ובסופו של דבר עוד יום או חודש או שנה או וואטאבר הם לא יהיו בחיים שלי בכלל ולא ישפיעו על החיים שלי אז מה זה אכפת לי בכלל אם אני עושה משהו מוזר או מביך או גורמת להם לשנוא אותי, בסופו זה רגע זמני שעובר והפרספקטיבה של רוב האנשים עליי לא משנה בכלל