מה עושים עם ביישנות?

ביישנות זה חלק מבן אדם פשוט, זה אופי. זה לא משהו שאפשר לשנות לגמרי לגמרי

פשוט להתחיל בצעדים קטנים לדבר קצת יותר עם אנשים ביום-יום, אפילו שיחה קטנה עם מוכר או מישהו בעבודה. ככל שמתנסים יותר זה נהיה פחות מפחיד. גם לזכור שלא כולם שופטים אותנו כמו שאנחנו חושבים.

צריך להתמודד עם דברים כאלה ולדחוף את עצמך לעשות דברים שאת מתביישת מהם נגיד את מתביישת לא יודעת מה לקנות בחנות אז תדחפי את עצמך ותקני את בחנות ואפילו תדברי עם המוכר משהו בקטנה .
אין באמת דבר ישיר שיכול לעזור עם זה אבל אם את הולכת להתמודד עם זה זה אולי יעבור בשלב מסוים ותתרגלי ללדבר עם אנשים או לא יודעת ממה את מתביישת בדיוק אבל הבנת למה התכוונתי

אין משהו רע בזה אבל תמיד אפשר להתגבר על זה בכך שתעשי דברים שמחוץ לאזור הנוחות שלך והזמן יעשה את שלו

תתחילי מלאתגר את עצמך בסיטואציות יומיומיות, כמו לשאול מישהו זר מה השעה או לנהל שיחה עם הקופאי, בעל חנות הבגדים או התכשיטים..
תנסי לפתח אינטראקציה עם אנשים ואת תראי שהביטחון שלך ישתפר פלאים.

תתחילי להבין שאם תתביישי לעשות כל דבר זה בסוף יהיה פספוס בשבילך. גם חיים פעם אחת אז הדבר הכי גרוע שיכול להיות לך אם תצאי מהאי נוחות זה אולי טעות, שזה דבר שגם ככה הולכים לשכוח לך אז למה לא לנסות? כמו שאחרים אמרו את יכולה להתחיל לשנות אפילו מהדברים הקטנים ולהגיד לעצמך מה יקרה אם אעשה את זה? זה לא שייפול העולם או שיקרה לך משהו אם תעשי את אותה הפעולה
ופסיכולוגית לא תפתור את זה בקסם

אנונימית, ביישנות אפשר להתמודד איתה גם בלי פסיכולוגית. תתחילי בצעדים קטנים כמו להגיד שלום למישהו חדש או להשתתף בשיחה קצרה. אפשר להתאמן עם חברים או משפחה, להצטרף לחוג או קבוצה שמעניינת אותך, גם לשים לב למחשבות שלך ולהחליף אותן במחשבות חיוביות עוזר לבנות ביטחון.
שוב, כמו שנאמר פה, ביישנות זה חלק מהאופי ולא בטוח שאפשר לגמרי לשנות את זה אבל זה כמה דרכים שיכולות לעזור.

התרגיל הראשון שעשיתי היה להצליח להסתכל בעיניים של אנשים שעוברים מולי ברחוב. ולאט לאט העלתי את הקושי.

ובכלל.. ברגע שהבנתי שכל האנשים ביישנים ברמה כזו או אחרת ופשוט יודעים להסתיר את זה מספיק טוב - זה קצת שחרר כזה.

הבנתי שכולם בסוג של הצגה מסביבי. זה פתאום הרגיש אחרת.

בתור ביישנית אין מה לעשות את גודלת עם הזמן ועם זה הביטחון נבנה

שלום יקרה.
קודם כל, שתדעי שביישנות היא לא "פגם" הרבה פעמים זה פשוט אומר שאת אדם רגיש ושקול שמעדיף להקשיב לפני שהוא קופץ למים. אם את רוצה להשתחרר מזה לבד, הסוד הוא ב'צעדים קטנים' שלא מלחיצים מדי: תתחיל בדברים קטנים שלא דורשים שיחה ארוכה. למשל: להגיד 'בוקר טוב' לשומר בבית ספר, לשאול מוכר בחנות איפה נמצא משהו, או להחמיא למישהו על החולצה שלו. אלו אימונים מעולים ב "לדבר עם זרים".
לפעמים רק לעמוד ישר ולחייך (גם אם רועדים בפנים) משדר לסביבה שאתה נגיש, ואז אנשים פונים אליך מה שחוסך לך את הצורך ליזום.
אל תנסה להפוך למסמר הערב תוך יום. כל פעם שהעזת להגיד מילה אחת יותר מהרגיל זה ניצחון ענק.