37 תשובות
כשאתה כותב לעצמך נקודות על מה לדבר עם מישהו זר שאתה הולך להתקשר אליו בפלאפון ועושה חזרות במשך שעה.

כשאתה מחכה לזמן שאף אחד לא בשירותים במקום ציבורי כדי אשכרה להצליח לעשות פיפי.

כשיש פעילות בקבוצות בכיתה ואתה רוצה להרוג את עצמך.

כשיש עבודה עם מצגת שחובה להציג מול הכיתה!

כשאנשים מסתכלים עליך חושב או כותב ופתאום אתה שוכח כל מה שידעת אי פעם.

כשאתה הולך ברחוב וקולט אנשים מסתכלים עליך ושוכח איך ללכת.

כשמישהו מחייך אליך ואתה עושה חיוך מוזר רצח חזרה ואתה יודע שעשית את זה ואתה נכנס לסרטים שכולם חושבים שאתה מוזר.

וואי יש לי יותר מדי
ואז יוצא לך קול צרוד ומוזר
אתה מתכנן את כל השיחה בראש באופן אידיאלי, ובכל פעם שאתה מנסה לדבר יוצא משהו שונה לחלוטין ממה שתכננת

כל אינטרקציה עם בני אדם היא כמו סיוט

שצריך לקבש משהו ממישהו

כשפתאום המורה פונה אליך

כשילדים מהכיתה עונים במקומך בהקראת השמות ואומרים שלא הגעת

כשיש יותר מידי אנשים על המדרכה אז אתה פשוט עובר למדרכה שמעבר לכביש
שמקריאים משהו בכיתה לפי הסדר ואת לחוצה רצחחח
אנונימית
שנגמרה לך הסוללה בפלאפון ואתה צריך לשאול אנשים מה השעה
שיש אירוע מהבית ספר שחובה להגיע
שאנשים פונים אלייך ברחוב
כשאת צריכה שיחה במקום ציבורי..
כשמישהו יחסית מקובל או פופלארי פונה אלייך ויוצא לך קול של ברווז בעצירות
יש יותר מדי
כשיש פעילות חברתית בכיתה ואתה מרגיש בתוך סיוט
הפחד הזה שהמורה תפנה אלייך
כשיש לך הרגשה שהמורה תפנה אלייך אז אתה מתכנן מה תגיד
כשכל אחד צריך לספר/להגיד משהו בתורו ואתה רוצה למות
כשיש לך הרבה שאלות על הנושא אבל אף פעם לא תשאל
כשאתה צריך להציג משהו וכולך רועד
אנונימי
שכל תגובה לשאלות על החברה את/ה כותב/ת מאנונימי/ת...
אנונימית
לא יודעת אם זה רק אני אבל תמיד כשאני ליד אנשים שהם לא החברים הממש קרובים שלי אני לא מצליחה לדבר ולזוז ואז תמיד החברים שלי שואלים אותי למה אני מתנהגת ממש מוזר והם לא מבינים שגם איתם אפילו עדיין קשה לי להתנהג רגיל
להמנע מלעשות מצגות מול הכיתה
כשיושבים במעגל בכיתה וכל אחד צריך להגיד משהו
להמנע מלעשות שיחות טלפון ואם אין ברירה לתרגל מיליון פעם מה להגיד
להזמין אוכל במסעדה או אפילו בטלפון
לנסוע בתחבורה ציבורית לבד
כשמגיע רגע שצריך לשלם ומסתבכים עם הכסף
לא לכתוב בקבוצת ווצאפ של הכיתה
כשמרגיש לך שכל המבטים עליך
כשחם מדי ואת תמותי אבל לא תעזי לבקש או לפתוח חלון.

כשאת יושבת ברכבת ויש לך שירותים/מיובשת וחייבת לשתות אבל התיק שלך נמצא רחוק.

כשהולכים למלון בחדר אוכל..

כשאת הולכת ומישהו הולך מאחרייך ואת פשוט שכחת איך הולכים נורמלי.

כשאת מעדיפה להעזר בשלטים/פלאפון/ללכת שעות ולא לבקש עזרה בניווט.

להיות מוכנה עם הרבקו/כסף שעה לפני שבא האוטובוס/רכבת כדי לא לעקב אנשים

לקלוט את הפרצוף שלך כשאת נוסעת בתחבורה ציבורית (כל השרירים מתוחים ומבט רציני/זועף)

כשיש לך דחוף להשתעל אבל את תדחי את השיעול כמה שאפשר ותעשי אותו הכי בשקט (לצאת זו לא אופציה כי כולם יסתכלו עליך)


כשאת מזדהה עם כל התגובות כאן._.
כשעומדים לקרוא את השם שלך ברשימת כיתה ואת מתכוננת לזה כאילו את הולכת להקריא נאום מול ראש הממשלה
אנונימית
כשאני הולכת ברחוב לבד ויש אנשים סביבי אני תמיד מתעסקת בטלפון כי המבטים שלהם מלחיצים אותי
אנונימית
ואי אמאלה כל כך אני הדברים האלה
כשיש סבב בכיתה וככל שזה מתקרב אלייך הדפיקות לב רק מתעצמות
אנונימית
כשאני הולכת ברחוב אני תמיד לא יודעת מה לעשות עם המבט שלי ולאן להסתכל כשעוברים מולי אנשים. אני תמיד כזה למטה למעלה על הרגליים שלו פאניקה
לא נראלי אנשים נורמליים מתחרפנים ככ מה בן אדם זר יחשוב עליך כשאתה הולך מולו?
לפחות התגובות כאן ממש עודדו אותי שאיפשהו אולי רחוק אולי קרוב יש כאן אנשים שמבינים אותי<3
אנונימית
כשמבקשים ממני לספר קצת על עצמי ואני חושבת "מה עשיתי רע שמבקשים ממני את זה?"
כשכולי טיקים כשאני מדברת עם אנשים זרים, ואז אני נלחצת אפילו עוד יותר כי אני חושבת " שיט, הם בטוח שמים לב לטיקים והם הולכים לשנוא אותי"

חרדה זה לא כיף.
אנונימית
כשאתה מחכה שאנשים יצאו מהשירותים כדי לראות איך אתה נראה/לעשות פיפי

כשאתה עוצם עיניים וחושב איך מחר תתחיל לדבר עם אנשים ולהשיג חברים ובסוף זה לא קורה

כמישהו סוף סוף פונה אליך אתה מדבר חלש/מגמגם/ אומר הרבה אממ

כשאתה סוף סוף יוצא עם ילדים אתה שקוע בטלפון ושותק

כשאתה משקר להורים שאתה יוצא עם חברים אבל בעצם הולכים סתם לים/מקום אהוב לשמוע מוסיקה

כשאתה חושב איך החיים היו יכולים להיות נהדרים אם היו לך חברים.

כשלאח שלך יש המון חברים ואתה מקנא

כשאתה מנסה לשכנע את ההורים לעבור עיר/מדינה כדי להתחיל דף חדש לגמרי
כשאתה יודע את התשובות לשאלות בכיתה אבל לא יכול לענות, ואז המורה מעירה לך שאתה לא משתתף..
הרגע הכי מפחיד בחיים- כשהמורה מבקשת ממך להביא לה משהו מהחדר מורים או ללכת לכיתה אחרת למסור איזושהי הודעה למורה אחרת

כשאתה יכול לעמוד שעה בתור לקפיטריה או סתם בקופה של איזו חנות ותחכה שהמוכר יראה אותך\יתפנה אלייך כי לא נעז בחיים להגיד משהו
שואלת השאלה, אחלה שאלה
גורם לכל הביישנים שאני אחת מהם, להזדהות, הזדהתי עם 95% מהמשפטים שנאמרו כאן.
אנשים ביישנים, אתם לא היחידים, יש עוד מלא כמוך ואפילו בינכם.
אנונימית
"פאטה מורגנה" חחח כל כך נכון!
אנונימי
שאתה במבחן וכבר השתעלת פעמיים אז אתה פשוט יושב שם ונחנק למוות בשקט
הפחד להכנס לשיעור באיחור רק בגלל הפחד שכולם יסתכלו עליך כשתיכנס
כשהמורה פונה אלייך כדי שתקראי מה כתבת בשיעורי בית ואני מתה מבפנים
אנונימית
ואי אמאלה מבינה אותכם כל כך יוואו חח
אנונימית
לא יודעת אם זו רק אני, אבל כשנכנסים לשיעור באיחור ואז אין כיסאות ואומרים לך ללכת להביא כיסא מכיתה אחרת.
הכל פה כל כך נכון! מזדהה לגמרי, אתם לא לבד
לא קראתי מה שכתבו אז סליחה אם יש דברים דומים:

-להתאמן מול המראה על סיטואציות שונות עם אנשים, לפני שאתה פוגש אותם
-לא משנה איפה אתה, להיות בטוח שכולם מסתכלים עליך ושופטים אותך
-לא ללכת למסיבות\אירועים ולהגיד שאתה לא מרגיש טוב אבל בעצם אתה לא רוצה להיות ליד הרבה אנשים
-לא לכתוב כלום בקבוצה בוואטסאפ עם הרבה אנשים מהפחד של מה יחשבו (אפילו מזל טוב למישהו וכולם כותבים)
-לחזור על שיחות שעשית עם אנשים מול המראה כדי לראות איך נראית ואם היית מביך
אנונימית
ככ אנונימית^^
אנונימית
עד כשאתה אומר משהו למישהו והוא לא שומע אותך, ואתה חושב איך לחזור על עצמך
אצלנו הינו אומרים נוכח/ת
יש לכם גם את זה: הכל גם לבנות וגם לבנים.
- שהקראש שלך מראה עניין, אבל את קופאת במקום, לא מעיזה להביט בו, לא עונה, עד שהוא חושב שאת לא סובלת אותו.
- שהמורה אומרת שמחר את מקריאה משהו- את נהיית פתאום חולה ולא באה.
- שיורדים עליך לפני כולם, ואתה לא מעיז לענות
- במסיבה, להתביש לרקוד.
- כשיש כתם בחולצה, ונראה שכ ו ל ם מסתכלים רק על זה.
- כשכולם מספרים על חופשות בחו'ל, ואת מתבאסת כי אין מספיק כסף בבית.

מברכת את כל אחד ואחת מכם - שתצליחו להרגיש טוב עם עצמכם, ותצמחו לאדם מאושר שנהנה מהחיים. אמן.

כשאתה הולך במקום ציבורי ובטוח שכולם בוהים בך וחושבים שאתה מוזר

כשבשיעור ספורט אומרים להתחלק לזוגות בשביל כפיפות בטן ומרוב פחד אתה עושה לבד עם סולם

כשההורין מבקשים שאני ארד למכולת לקנות משהו ואתה מתפדח לשאול כמה זה עולה אז אתה מחכה שהמוכר ישאל "צריך עזרה?"

כשמישהו שואל אותך מה השעה ואתה מתחיל להתאמן בראש איך להגיד לו ואתה כל כך שקוע בזה שאתה שאתה לא שם לב שעברו כמה דקות והבן אדם לא שם

כשאתה מאחר לבית ספר ואתה מפחד להיכנס לכיתה כי אתה חושב שתראה מטומטם אז אתה מחסיר את כל היום

הרגע הזה שהמורה קוראת בשם שלך ואתה לא יודע מה לעשות

כשקובעים גיבוש כיתתי/לג בעומר ואתה צריך להמציא שאתה חולה בגלל שאתה מפחד להיות בסביבה של הרבה אנשים
חח דיליי קל אבל מזדהה עדיין...^