ספרו על ההתקף חרדה הראשון שלכם

שואל השאלה:
מה קרה אם אפשר לשאול? ^

פחדתי נורא מהדקירה וכימעת היתאלפתי בעמצע הקניון

זה הרגיש כאילו האוויר שאני נושם לא מגיע לריאות ורציתי לצעוק אבל לא היה לי מספיק אוויר בשביל זה והרגשתי כאילו אני עומד למות

אין לי הרבה חרדות זה קרה לי פעמיים בחיים באירועים מסוימים

זה היה באמצע המבחן בפיזיקה המסכם 3>
למדתי חודש וחצי וידעתי את כל החומר פיקס (כיתה י)
ואז ראיתי את המקום שתריך לרשום שם והסתובב לי הראש
התחלתי להילחץ על מה יקרה אפ אני אכשל ואז ניסיתי להתפקס ורשמתי את השם
עברתי לשאלה הראשונה ולא הצלחתי לקרוא אותה ובזבזתי על זה איזה רבע שעה
נלחצתי עוד יותא מזה שבזבזתי זמן והתחלתי לינות על השאלות בלי לקרוא אותן חירטטתי הכל ויצאתי
יצאתי והלכתי לשירותים והתחלתי לבכות.. לא הצלחתי לנשום ופשוט רציתי לmot
זה היה ככה זמן שהרגיש כמו נצח עד שחברה שלי קרדיט לעדידי
מצאה אותי ועזרה לי

לכל השואלים קיבלתי במבחן 37 3>

כשעשיתי עגילים

ההתקף שיתק אותי הרגשתי שאני עונדת למות

אני עבדתי אז בארומה בבר אילן, ליטרלי היו אנשים שם והרבה ואני פשוט הרגשתי ממש לחוצה והרגשתי קצת חנק וקושי לנשום נראה לי, וכל הזמן אמרתי לעצמי שאני לא יודעת מה לעשות שם עם כל האנשים ובזמן שהייתי צריכה לנקות שם ולסדר את שולחנות, למרבה המזל סיימתי את התפקיד שלי וגם סיימתי לעבוד שם, זה היה מפחיד, באותו זמן הרגשתי שקשה לי ממש לנשום ולהתרכז, כל הזמן פחדתי שאני אשתגע או אבכה או אעשה משהו ממש לא טוב או לא יודעת, וחיכיתי וקוויתי שזה יסתיים ויהיו פחות אנשים,עד עכשיו אני מעדיפה להיות עם פחות אנשים או עצמי מאשר עם עומס יתר, בפעם השנייה זה קורה שוב שירד גשם שם, או משהו כזה לא זוכרת בדיוק,גם שם היו אנשים וניסיתי לעשות את עבודה אבל כל הזמן חשבתי שהלוואי שאני אחזור הביתה וניסיתי להשתלט על חרדות שלי ולשכנע את עצמי שעוד מעט זה נגמר , למזלי סיימתי וחזרתי הביתה ,לא רציתי עוד להמשיך לעבוד שם באמת,לי היה טוב שאמרו לי שאני לא צריכה לעשות עוד משהו ושאני יכולה ללכת הביתה,לעבוד בארומה עם חרדות באותה תקופה היה סיוט, גם לא היה לי ניסיון עם דברים כאלה והייתי צריכה להתמודד עם עומס יתר של אנשים שם ,בדקתי אז לגבי התקפי חרדה נראה לי שהיו לי שניים או רק אחד,הדבר הכי מפחיד שהיו שם הרבה אנשים בארומה, ואני לא הייתי מוכנה שם לעומס יתר של אנשים, פחדתי שאני הולכת לבכות, לצרוח, להשתגע, להתחרפן , לזרוק את הכלים או לשבור אותם ואפילו אולי להבריז לבית שלי למרות שהתיק שלי היה שם ולא להגיע לשם, הרגשתי שבא לי לצעוק נטו ולברוח, היו לי תחושות ממש לא קלות שם, והרגשתי קצת חנוקה שם בגרון ולא הצלחתי קצת לנשום ,ואחרי שעומס יתר שם נגמר קצת או שחזרתי הביתה, יכולתי לנשום שוב, אני לא ממש בנויה לעבוד עם הרבה אנשים בקטעים האלה. החרדות שלי שיגעו אותי שם, תכלס היו לי גם התקפי חרדה שניסיתי לעזור לאנשים עם בעיות פה והיו לי כאבי בטן קצת ועצבים..

הכל התחיל כשנולדתי...

הייתי בבת מצווה של בת דודה שלי, בבריכה, ופתאום התחילו אזעקות באזורים קרובים
לחצו עליי לחזור לבית וחברה של אמא שלי החזירה אותי
היה לה בטלפון את ההתרעות האלה של האזעקות ובמשך כל הנסיעה (בערך חצי שעה) ראיתי מלא הודעות של "אעזקות בכל ישראל", "ישראל במצב חירום" וכאלה
נעזוב את זה שאני כולי רעדתי מקור - הייתי עם בגד ים ומגבת והיה לי קפוא, בנוסף שמעתי את הקול של ההתראות (המנגינה המלחיצה הזו אם אתם מכירים) וזה הכניס אותי לסטרס.
ממש רעדתי והרגשתי כאילו נגמר לי האוויר, הרגשתי כאילו אני לא מצליחה לנשום טוב
כשעליתי לבית זה רק הפך יותר גרוע

לא היה לי וטוב שכך

הייתי בקניון, והייתי בתקופה ממש לחוצה בחיי, היו לי סחרחורות שהופיעו פתאום במצבי לחץ, מה שלא היה לפני בחיים ופחדתי שזה משהו רפואי. הלכתי בקניון ופתאום התחילו לי הסחרחורות המוזרות האלה. הן נסבלות והן לא מפחידות בכלל, אבל פשוט אז באותו רגע נורא פחדתי. התחלתי להילחץ, זה הלך והתגבר. הרגשתי שאני נחנקת נהייתה לי בחילה ממש. לא הצלחתי לנשום. בסוף לא קרה לי כלום בתכלס. זה מה שצריך להבין בהתקפי חרדה שלא קורה כלום. לא מתים מהם. זה לא נעים נכון, אבל זה עובר. וזה עבר בשנייה שיצאנו מהקניון התחלתי כבר להירגע ולנשום בחזרה.