פריקה. לא חייבים להיכנס.:)

קשה לי.
יש לי שתי חברות הכי טובות. (כ) ו(י).
ולאחרונה גיליתי ש(י) בכלל לא אהבה אותי כל הזמן הזה, ויותר מזה, פחדה ממני.
ממני.
שזה הכי פוגע כי אני הילדה הכי רגישה שיש, ואני חוויתי המון דברים, מספיק כדי שאבכה בזמן שאנע כותבת את זה, ומספיק כדי לא לנסות אפילו להפחיד אף חברה. אבל עזבו את זה רגע..
היא לא אהבה אותי כל הזמן הזה
אז ניתק הקשר.
והיינו שלישייה, אז כמובן שזה יפגע בה.
וכמובן בגלל שאני אדם כזה שכולם ישר בוחרים באחרים ולא בו, אני אהיה האופצייה השלישית כמו תמיד.
בתחילת שנה שאני ו(י) לא היינו חברות כאלה טובות, אז הן תמיד היו שתיהן, למרות שהחשבנו תעצמנו כ"שלישייה".
ועד שהתחברתי ל(י) והיא הפכה להחברה הכי טובה שלי, היא רבה איתי על כל פיזית דבר.
היא פשוט תתעלם ממני באמצע יום בהיר כי בא לה.
היא פתאום תתנהג אלי מגעיל כי בא לה.
היא פתאום תצעק עליי מול כולם כי בא לה..
אבל מי באה *תמיד* ראשונה ומבקשת סליחה?
אני
ושלא תבינו לא נכון, שנה שעברה הייתי עם אגו כזה מנופח, שניתקתי קשר עם אחת, רק כי רבנו ולא רציתי לפנות אליה ראשונה.
אבל עם (י) זה היה שונה. הרגשתי שאני רוצה ממש לשמר את החברןת המדהימה הזאת ונלחמתי עליה עם השיניים במשך מחצית שלמה.
ואז בריב שלי ושל (כ) עם (י), כמובן ש(כ) תגיד לי שלא נדבר איתה בכלל, עד שהיא תפנה אלינו, ושהיא לא תנטוש אותי ותשלים איתה בזמן שאני עדיין בריב, וכמובן שהיא תעשה זאת מאחורי הגב שלי.
ולא רק זה, אחריי *יומיים* היא התחילה להתגעגע אליה..
ואז יוצא שאני ו(י) עדיין בריב, ושתיהן לא.
כרגיל רדפתי אחכ אחריי (י) והשלמנו.
אבל אחכ, אני ו(כ) רבנו, ו(י) פשוט נטשה אותי בשביל (כ) וגם הפסיקה לדבר איתי..
למשך חןדשיים וחצי.
פוגע נכון?
אז זה לא הכל, אבל גם לא אפרט יותר מפה כי זה סתם ארוך ^^
אבל פשוט כואב לי.
קשה לי.
קשה לי שאנשים נוטשים אותי בשביל כלום.
למה תמיד אני צריכה להיות האופצייה השלישית?
למה תמיד צריך להכאיב רק לי?
מה אין לי רגשות?
למה אני צריכה לקום עם חור פנימי וכאב חזק לבית ספר, ולזייף חיוך. אשכרה חיוך. שכמה דקות לפני זה לא הפסקתי לבכןת כמו משוגעת..
למה אין לי מישהי לדבר איתה, שתשמח להקשיב לי?
למה אני מרגישה כמו שליחה, שרק פה כדי למלא תפקיד, לחבר בין כולן, לקרב ביניהן, לעשות את החיים יותר שמחים, וברגע שנגמר התפקיד.. לעזוב?
וזה פשוט הרגשה חרa.