כתבתי שיר/קטע קצר, פריקה, אשמח לשמוע מה דעתכם :')

הכאב נבנה
בחוטים של שקרים
הם משכו בו חזק
לוקחים את הסיכון, אל הלא נודע
ובכל צעד מתקרבים לתהום
בינו לבינה

היא אהבה יותר מדי
הוא לא אהב מספיק
אז ככה מרגיש לב שבור?
הם צעקו לה להפסיק

אבל היא חזרה אליו תמיד
כי התאווה ממכרת
הכאב הוא הסם
האהבה היא הסוחרת
בלב של הנערה השבורה
הוא רק לקח את התפקיד

שיחק בה כמו בובה
והיא משכה את החוטים
רגע אחד מאושרת
רגע שני עצובה
בלילה היא כועסת
ואז היא שוב בוכה

האמת היא גם הסבל
ההודעות לא חושפות את המקלדת
רק בחלומות היא העזה לתפוס בידו
ובבוקר מתירה את החוטים מן החבל

היא כבר לא נותנת לעצמה להרגיש
חוטי הלב השבור נפרמו
וזוהי רק סופה של אגדה
שלעולם לא סופרה לאיש