כתבתי קטע פריקה, אשמח לביקורות? או דעות❤

הם מאוכזבים.

ניסיתי הכל.
אכפת להם, כביכול.
אבל הם מאפשרים לי להמשיך לסבול.
שוב אותה צמרמורת,
ההרגשה הזו שלא משחררת.
אני מרגישה שתמיד לא אהיה מספיק,
כל מה שהם יודעים לעשות זה אותי להשתיק.
אז הם פוגעים בי, לפי הסדר,
טוב נו.. אמשיך לשקר שאני בסדר.
שמישהו כבר בלב ובראש יעשה לי סדר.
החלום שלי? להעניק את האהבה שלי למישהו.
ושהוא יאהב אותי בחזרה איכשהו.
סוף יום, הלב שלי מלא רגשות מרים .
חלקם בני בית, חלקם זרים.
הראש מלא הרהורים.
הוא אמר לי יותר מידי דברים.
הכל עמוס ולחוץ.
רוצה שכל הרגשות האלו ישבו בחוץ.
אני רוצה לברוח לכל אותם רגעים מאושרים.
שצחקתי ואהבתי ללא מעצורים.
עם רגש ואמון, לב עם שטח אחסון.
אבל נחכה שייגמר, נחכה שהם יסיימו.
כל אותם מורים, הורים, מבוגרים, אנשים.
נחכה שהם יסיימו להיות מאוכזבים.