פריקה... סתם אני מתוסכלת

מכירים את זה שלפעמים פשוט אין לכם כוח לכלום והמצב רוח יורד,עייפות וכעס
יש לי המון עומס בלימודים ועומס רגשי ואין לי כוח לקום בבוקר מהמיטה אפילו. וזה משפיע עלי
ואני בן אדם כזה שברגע שיושב עלי משהו זה ישר הופך להרגשה לא טובה פיזית בגוף שלי,אם זה בחילות,כאבי בטן וצרבות.
ואני מרגישה זוועה עכשיו
אמא שלי בכללי בן אדם שאני מנסה לשתף בהכל ולפרוק מה שיושב לי על הלב אבל הבעיה היא שהיא פשוט לא יודעת להקשיב וכבר נמאס לי
אני כולה ביקשתי ממנה לא ללכת מחר לבית הספר והיא עושה מזה ככ הרבה דרמה ונלחמת איתי ופשוט מתעקשת ומכניסה את זה שתוך שבועיים שלוש נגמר הלימודים. ואני מנסה להסביר לה מלא פעמים שזה לא קשור. שלפעמים אני צריכה חופש ברגע זה בשביל לחשוב ולסגור דברים עם עצמי.והיא פשוט אפילו לא מנסה להקשיב היא מתעלמת ואני יודעת שבבוקר היא תעשה לי טרור ותתעקש
עכשיו כאילו מה רציני שיש לך כוח להתווכח איתי על זה?!
אין לה עוד דברים בחיים?!!!
זה משגע אותי שהבן אדם שהכי נוח לי לפרוק לא זה סבתא שלי(אנחנו ממש ממש קרובות והיא תמיד מייעצת לי ותמיד תעשה את הדבר הנכון) או לפרוק בסטיפס מאנונימי
נמאס לי כבר ואני מותשת שאני צריכה לבכות כמו מטומטמת בשביל לא ללכת לבית ספר וזה לא פעם ראשונה שהיא עושה לי את זה.. וכל הזמן זה נגמר שאני מתישה את עצמי ומוציאה מלא אנרגיות בשביל להתווכח איתה.
עכשיו ניסיתי לתת לה אלפי סיבות להישאר בבית ולבוא הכי בטוב וסבבה והיא לא מתייחסת
זה מתסכל ברמות ומשגע אותי שחברות שלי בכלל לא באות שבועות שלמים ואמא שלהם לא לוחצת להם על המוח
נמאס לי..
בטח נשמע שאני ממש מגזימה אבל תמיד קורה אותו קטע איתה שזה מתעש אותי ממש הוויכוח המטומטם הזה והתייאשתי