יום המאה וחרדה חברתית

שאני עוברת במסדרון של הבית ספר שאני צריכה להציג משהו מול כל הכיתה שאני צריכה לדבר עם אנשים חדשים

שואל השאלה:
לאא חחח התכוונתי מתי יום המאה שלך אבל ראיתי עכשיו שאת כבר בת 18 אז כנראה היה לך כבר

בדיוק היום הצגתי למורה שלי לבד מצגת כי אני נכנסתי לחרדה מתי שהייתי צריכה להציג את המצגת מול 40 ילד

שואל השאלה:
וואו זה גם לי ככה פשוט בול

אה אני לא באמת 18

שואל השאלה:
אני לא מסוגלת לעמוד ולדבר מול כל הכיתה

סתם חירטטתי תאריך

שואל השאלה:
אז לא היה לך יום המאה עדיין?

המורה שלי צוחקת עליי ואומרת מה הם כבר יעשו יאכלו אותך ואני כזה אומרת לה באמת שאני יודעת שזה נשמע טיפשי אבל קשה לי פשוט

לא

שואל השאלה:
גם כאילו אנשים לא מבינים את זה הם אומרים מה אכפת לך פשוט תציגי זה לא כזה נורא, לכם זה לא כזה נורא אבל אתם לא מרגישים את הדפיקות לב שלי בכל פעם כשהמורה או מישהו רק אומר את השם שלי בכיתה.

כןן אימלה מישהי שמבינה כולם כזה אומייגד מה יש לך זה כלום זה כולה להציג משהו מול כל הכיתה כיאלו סתמו תפה שלכם אתם לא יודעים איך זה מרגיש

תמיד

שואל השאלה:
מתי יש לך?

גם לי יש חרדה חברתית וזה נוראי הלוואי שהייתי יכולה להגיד לך מה אפשר לעשות עם זה

תקשיבי בגלל שזה בזום, זה עושה פלאים
את יושבת בחדר שלך רואים רק את הפנים שלך, את לא באמת שם מוקפת באנשים. ברור שזה עדיין מלחיץ אבל זה תאמיני לי זה מקל בטירןף. דבר שני כולן שם בנות שאת יכולה להזדהות איתן, אף אחד לא יודעת בדיוק למה היא נכנסת ואין כוונה או זמן לשפוט אחת את השנייה, רק עושים מה שהמדריכות אומרות וזהו. בהצלחה תעדכני איך היה

שואל השאלה:
אבל אני פשוט ממש מהכל גם לדבר עם הבנות שם וגם להציג את המצגת הזאת שצריך והכל פשוט לא בא לי