יש הרבה אנשים שלא מאמינים בשום דת והם מאושרים במיוחד?

אתה לא חייב דת כדי להאמין ויש המון אנשים מאושרים גם ללא דת יותר מדתיים

לא מאמינה בשום דת ומעולם לא הבנתי מה הכוונה ב"חיים מאושרים" כשמדברים על חיים שלמים ומורכבים. כלומר חיים מלאים ומסופקים מורכבים מקשת רגשות שלמה, נשמע מזעזע להרגיש רק אושר. אם הכוונה לאם אני חיה חיים שאני מרוצה ומסופקת מהם אז כן אני מאוד מרוצה ומסופקת מהחיים שלי. יש לי את הזכות לעצור ולהתבונן בעצמי ולהקשיב לרצונות הכי עמוקים שלי בכנות מבלי ששום תפיסה מיושנת תתערב בהם ותגיד לי אסור לי לחשוב ככה וככה או לעשות ככה וככה. אני יכולה לשפוט מה נכון ומה לא לפי המציאות ולא לפי מישהו שאמר משהו שאני בכלל לא יודעת למה הוא אמר אותו. יש לי אנשים שאני אוהבת מאוד בחיים שלי. יש לי כשרונות שנותנים לי עניין ומאפשרים לי לבטא את עצמי בצורה ייחודית. אני נמצאת בתנועה שמאפשרת לי להתבונן באופן רחב ומעמיק בסביבה שלי ונותנת לי את הגב בלהתאמץ על מה שחשוב לי ולהיות מעורבת בעיצוב החברה שאני נמצאת בה. מה יכול להיות מספק יותר מהחיים האלה כשאני יכולה להיות הכי עצמי בעולם?

אני חושבת שכן יש בזה משהו.
יותר קל לחיות כשאתה בטוח שהכל לטובה ושיש מישהו שדואג לך.
אבל לא כולם נופלים לאגדה הזאת.
אבל בכל שאר המובנים ההבדל הוא לא גדול.
אני לא מאמינה באלוהים ואני לא מאושרת, אבל גם אם הייתי מאמינה לא חושבת שהייתי מאושרת. גם למי שמאמין יש עוד דברים בחיים ולפעמים זה קשה להאמין שהכל לטובה כשדברים רעים קורים.

אני אתאיסטית
הקטע עם אלוהים לדעתי זה ישות שהמצאנו בשביל לקבל תשובות לשאלות שרודפות אותנו ולקבל מהן שקט בגלל שיש דמות כזאת שניתן להישען עליה ולהאמין לדברים כמו שהכול קורה מסיבה ושאם אלוהים רוצה שמשהו יקרה לנו אז הוא קורה וכו'
לפעמים אני חושבת שזה באמת היה יכול להיות פשוט יותר להאמין במשהו אבל להכריח את עצמך להאמין במשהו שאתה לא מאמין בו בשביל לגרום לעצמך להיות מאושר יותר יגרום לך בדיוק ההפך. אני מאמינה שאפשר לחיות חיים מדהימים בתוך אתאיסט אם אתה מפתח חוסן לדברים מסוימים וחושב חיובי

כאתאיסטית, קל יותר להיות חיובי כשיש לך אלוהים להשען עליו. זה נותן לך מטרה לחיים.

כשאתה מאמין אז אתה מסתמך על משהו ויותר קל לחיות ככה..
(אני לא מזלזלת באתאיסטים, לדעתי באמת שזה יותר קל להאמין)

לאנשים המאמינים שבעולם מושלמת ישות עליונה וטובה שתסדר הכל והיא יודעת תמיד מה לעשות ומה אנחנו צריכים יש נחמה כשהמצב קשה, האפשרות שדברים לא יסתדרו בסוף לא עומדת בפניהם.
אבל גם בלי האמונה הזאת אפשר להיות מאושר, ולמען האמת גם איתה אפשר לסבול.
יש אנשים שמאמינים שהסבל שלהם הוא עונש על חטאים, לדעתי זאת דרך מחשבה מאוד רעילה, וכשאני לא מאמין שיש מישהו שתמיד יסדר הכל אני צריך לסמוך על עצמי כדי לסדר את הבעיות שלי אבל אני גם חופשי מהצורך לרצות ישות שאולי לא נמצאת שם אפילו וכל דבר טוב שקורה הוא לא מובן מאליו כי אין באמת ודאות מוחלטת שהכל יסתדר.
חשוב לזכור שאושר לא אומר להיות שמח כל הזמן ואף אחד לא באמת שמח כל הזמן.