אני חושבת שהמצב הנפשי שלי מדרדר

גם אני כמוךך יש לך חברות בכיתה אבל?או בשכבה אם כן תנסי לצאת לטיול ולהיות איתן אולי כן יהיה כיף עדיף מהתחושה של הבית למרות שאת מרגישה בטוחה בבית ושכאילו כיף לך אבל תנסיי

אני גם אהבתי להתבודד (טוב גם אובחנתי בגיל 4 עד סף דיכאון נמוך, אני רציני) ועכשיו אני בקושי מתקשר עם מישהו בכיתה:(

אנונינימית יקרה. נשמעת קצת אבודה, אולי החזרה לבית הספר אחרי תקופת הקרונות עם ההנחיות לבידוד חברתי, יצרו איזה קושי להתחבר מחדש, ואולי את חוששת שהקושי הזה ישתלט עכשיו. אני רוצה לחזק אותך על זה שאת כותבת כאן ומחפשת לעצמך עזרה ולא נשארת עם התחושות הקשות לבד. את לא לבד, יש הרבה אנשים שנמצאים ורוצים לעזור כי אכפת להם. איני יודעת אם שיתפת מישהי בהרגשות שלך, אולי את אמא או את המחנכת, גם יועצת בית הספר יודעת לעזור במקרים כאלה, אז אולי שווה להתייעץ אתה. אם את מרגישה לא בנוח לשתף מישהו שאת מכירה מקרוב, תוכלי לכתוב לנו, אנחנו עמותת סה"ר [סיוע והקשבה ברשת] אנחנו כאן בלינק המצורף, בצ'אט אנונימי נשמח להקשיב לתמוך ולתת כתף. אולי השיתוף איתנו יוכל להקל קצת, ואולי יתן לך רעיונות נוספים מה אפשר לעשות ולמי לפנות כדי להרגיש יותר בטוחה ויותר מחוברת.
מחכה לך
אל תישארי עם הקושי לבד
מתנדבת סה"ר

היי אנונימית,
אני קוראת את הפוסט הזה ונשמע שאת בתקופה לא פשוטה.
כמה זמן את מרגישה ככה?
יצא לך לשתף מישהו/י בתחושות האלו?
שמי טל, מתנדבת בעלם דיגיטל אשר מלווה צעירים/ות ברשת.
מזמינה אותך לשלוח לי הודעה פרטית, תוכלי להישאר אנונימית אם תרצי, נמשיך את השיחה, ננסה להבין קצת יותר ונחשוב ביחד מה אפשר לעשות.
תוכלי לשלוח כאן באתר, באינסטגרם או בטיק טוק בפרופיל nayedet.digital או באימייל [email protected]

את לא חייבת להישאר עם זה לבד,
טל