10 תשובות
שואל השאלה:
אתמול היה השיא כששני אנשים באו לצבוע את הבית שלי.
הם התחילו בבוקר ואני הייתי צריכה ללכת לסדנה תפירה שנרשמתי אליה שגם שם אני מרגישה חרא, דרך אגב אבל הבטחתי לעצמי שאני אעשה את זה כי אני ממש רצית ללמוד. ואז באחת אחר הצהריים הסדנה נגמרה והייתי צריכה לחזור הביתה, החלטתי לא ללכת הביתה וללכת לחברה במקום כי לא רציתי לפגוש את הצבעים, אז קבעתי אם חברה, ובמקום ללכת לחברה הלכתי הביתה בתקווה מאוד גדולה שהם הלכו כבר, עליתי במדרגות לבניין ואז שמעתי את שני הצבעים מדברים, רציתי להכנס אבל משהו עצר אותי. אני לא יודעת מה, אבל אני הרגשתי שאני לא מסוגלת להכנס הביתה. אני הייתי ממש רעבה וגם היה לי כאב גרון כזה ובכל זאת לא נכנסתי. היה לי פחד שאני אכנס והם פשוט יפסיקו לדבר ואני לא אדע מה לעשות, האם להגיד שלום? היי? להגיד משהו? ומה אם הם עדיין במטבח? איך אני אוכל לקחת אוכל כשהם נמצאים שם? ועוד מלא שאלות.
בסוף יצא שחיקיתי שלוש שעות מחוץ לבניין שלי, ואז עזרתי אומץ ועליתי לבית שלי ועמדתי לפתוח את הדלת ושמעתי אותם מדברים ופתאום כל האומץ שעזרתי נעלם וחיקיתי על המדרגות של הבניין עוד שעתיים. ואז אמא שלי התקשרה אלי כדי להגיד לי שצריך לחתוך בצל לרוטב פסטה כי היא עוד מעט מגיעה ואז הבנתי שאני חייב לעשות את זה כדי שלא תשאל שאלות והחלטתי לעשות את זה ונכנסתי לבית והסתבר לי שהם הלכו כשלא שמתי לב וחיכיתי כמה שעות בחוץ סתם.
לסיכום- אתם חושבים שזו חרדה חברתית? ללכת לאבחון? מה לעשות? אני לחוצה. אפילו כשכתבתח את זה הייתי לחוצה לגבי הניסוח ואיך זה נשמע, ואם זה שיפוטי מדי או תוקפני או מוזר. עזרה.
אתמול היה השיא כששני אנשים באו לצבוע את הבית שלי.
הם התחילו בבוקר ואני הייתי צריכה ללכת לסדנה תפירה שנרשמתי אליה שגם שם אני מרגישה חרא, דרך אגב אבל הבטחתי לעצמי שאני אעשה את זה כי אני ממש רצית ללמוד. ואז באחת אחר הצהריים הסדנה נגמרה והייתי צריכה לחזור הביתה, החלטתי לא ללכת הביתה וללכת לחברה במקום כי לא רציתי לפגוש את הצבעים, אז קבעתי אם חברה, ובמקום ללכת לחברה הלכתי הביתה בתקווה מאוד גדולה שהם הלכו כבר, עליתי במדרגות לבניין ואז שמעתי את שני הצבעים מדברים, רציתי להכנס אבל משהו עצר אותי. אני לא יודעת מה, אבל אני הרגשתי שאני לא מסוגלת להכנס הביתה. אני הייתי ממש רעבה וגם היה לי כאב גרון כזה ובכל זאת לא נכנסתי. היה לי פחד שאני אכנס והם פשוט יפסיקו לדבר ואני לא אדע מה לעשות, האם להגיד שלום? היי? להגיד משהו? ומה אם הם עדיין במטבח? איך אני אוכל לקחת אוכל כשהם נמצאים שם? ועוד מלא שאלות.
בסוף יצא שחיקיתי שלוש שעות מחוץ לבניין שלי, ואז עזרתי אומץ ועליתי לבית שלי ועמדתי לפתוח את הדלת ושמעתי אותם מדברים ופתאום כל האומץ שעזרתי נעלם וחיקיתי על המדרגות של הבניין עוד שעתיים. ואז אמא שלי התקשרה אלי כדי להגיד לי שצריך לחתוך בצל לרוטב פסטה כי היא עוד מעט מגיעה ואז הבנתי שאני חייב לעשות את זה כדי שלא תשאל שאלות והחלטתי לעשות את זה ונכנסתי לבית והסתבר לי שהם הלכו כשלא שמתי לב וחיכיתי כמה שעות בחוץ סתם.
לסיכום- אתם חושבים שזו חרדה חברתית? ללכת לאבחון? מה לעשות? אני לחוצה. אפילו כשכתבתח את זה הייתי לחוצה לגבי הניסוח ואיך זה נשמע, ואם זה שיפוטי מדי או תוקפני או מוזר. עזרה.
אנונימית
זה נשמע כמו חרדה חברתית, אבל כדאי ללכת לאסחון ופסיכולוג שיעזור
נשמע בול כמוני
אנונימית
זה בסדר גמור ולגיטימי (:
ממליצה ללכת לאבחון ופסיכולוג (אפילו אם אין אבחון אפשר ללכת לפסיכולוג, וזה יכול לעזור...)
ממליצה ללכת לאבחון ופסיכולוג (אפילו אם אין אבחון אפשר ללכת לפסיכולוג, וזה יכול לעזור...)
^את סותרת את עצמך... אם זה בסדר גמור, אז למה שהיא תלך לפסיכולוג?
את כתבת שזה בסדר גמור ולגיטימי רק כדי לעודד אותה, זה לא נכון.
את כתבת שזה בסדר גמור ולגיטימי רק כדי לעודד אותה, זה לא נכון.
אנונימית
רק כתבתי שזה הגיוני. אבל זה כן פוגע לה באורח החיים, כמו שהיא בעצמה מסבירה, אז מומלץ לפנות לטיפול שיעזור.
^למה שזה יהיה הגיוני אם זה פוגע לה באורח החיים?
אנונימית
כי זאת חרדה הגיונית.
אנונימית לא הבנתי מה הבעייה עם פסיכולוג זה דבר טבעי שקורה לחלק צהאנשים ופסיכולוג זה אחלה אני גפ הייתי רוצה ללכת
אנונימית
אוקי זאת חרדה חברתית, אני מבינה את זה מאוד וזה בדיוק מה שאת מתארת.
קראתי את כל מה שכתבת וכן זה קשה. אני יודעת את זה כי עברתי את זה גם, הייתה לי חרדה חברתית ברמה בין הגבוהות ואני מטופלת. היא עדיין בחיים שלי אבל אני לומדת לנהל אותה. את מתארת את המחשבות הטורדניות שלך, ואת הפחד משיפוטיות. שאני הייתי בבית ספר לא ידעתי לדבר ולהסתכל בעיניים, הייתי מתחילה לרעוד בורחת מהבית ספר ולא חוזרת אליו עד שארגיש ששכחו שאני קיימת. וככה זה היה . באה מתי שבאלי לבית ספר ושבאה דואגת שאף אחד לא יראה אותי. היום אני מטופלת בdbt וזה טיפול שאחת הגורמים שלו היא חרדה חברתית , הגעתי לפנימייה טיפולית בשיא של החרדה עם המון חברה. התבודדתי תקופה. הפנימייה שלי מבוססת על dbt אז נאחזתי בזה. בהתחלה היא שלטה בי עד שהטיפול לימד אותי להתנהל נכון יותר. והיום? היא קיימת, היום אני יודעת לתקשר וליצור שיח, פעם לא ידעתי , וכן היום אם אריב עם חברה תהיה בי חרדה אבל אדע איך להגיב בצורה מותאמת.
אני מאוד ממליצה ללכת לאיש מקצוע, רוב באנשי מקצוע לא ממליצים על dbt, כי זה טיפול יקר ולא קשור לקופת חולים אבל הוא אחד הגורמים המשמעותיים להחלמה. מגיל 8 אני אצל פסיכולוגים וכלום חות מזה לא עזר לי. ניסיתי המון טיפולים ולא הצלחתי. זה טיפול מדהים. ממליצה לך לקרוא עליו ולבדוק הוא יכול לעזור לך ברמות.
ומעבר כן זו חרדה חברתית כמו שאמרתי והיא קשה ומפחידה אבל את תכלי לעבור את זה.
ממליצה לך ללכת לאבחון למרות שזה זה. וגם אולי לפסיכיאטר יש כדורים שממש עוזרים , ובכללי להתייעץ על טיפול ולהבין למה את ככה ומאיפה זה בא, ולדבר בעיקר על טיפול dbt אני ממליצה, הוא ממש יכול לעשות פלאים.
קראתי את כל מה שכתבת וכן זה קשה. אני יודעת את זה כי עברתי את זה גם, הייתה לי חרדה חברתית ברמה בין הגבוהות ואני מטופלת. היא עדיין בחיים שלי אבל אני לומדת לנהל אותה. את מתארת את המחשבות הטורדניות שלך, ואת הפחד משיפוטיות. שאני הייתי בבית ספר לא ידעתי לדבר ולהסתכל בעיניים, הייתי מתחילה לרעוד בורחת מהבית ספר ולא חוזרת אליו עד שארגיש ששכחו שאני קיימת. וככה זה היה . באה מתי שבאלי לבית ספר ושבאה דואגת שאף אחד לא יראה אותי. היום אני מטופלת בdbt וזה טיפול שאחת הגורמים שלו היא חרדה חברתית , הגעתי לפנימייה טיפולית בשיא של החרדה עם המון חברה. התבודדתי תקופה. הפנימייה שלי מבוססת על dbt אז נאחזתי בזה. בהתחלה היא שלטה בי עד שהטיפול לימד אותי להתנהל נכון יותר. והיום? היא קיימת, היום אני יודעת לתקשר וליצור שיח, פעם לא ידעתי , וכן היום אם אריב עם חברה תהיה בי חרדה אבל אדע איך להגיב בצורה מותאמת.
אני מאוד ממליצה ללכת לאיש מקצוע, רוב באנשי מקצוע לא ממליצים על dbt, כי זה טיפול יקר ולא קשור לקופת חולים אבל הוא אחד הגורמים המשמעותיים להחלמה. מגיל 8 אני אצל פסיכולוגים וכלום חות מזה לא עזר לי. ניסיתי המון טיפולים ולא הצלחתי. זה טיפול מדהים. ממליצה לך לקרוא עליו ולבדוק הוא יכול לעזור לך ברמות.
ומעבר כן זו חרדה חברתית כמו שאמרתי והיא קשה ומפחידה אבל את תכלי לעבור את זה.
ממליצה לך ללכת לאבחון למרות שזה זה. וגם אולי לפסיכיאטר יש כדורים שממש עוזרים , ובכללי להתייעץ על טיפול ולהבין למה את ככה ומאיפה זה בא, ולדבר בעיקר על טיפול dbt אני ממליצה, הוא ממש יכול לעשות פלאים.
באותו הנושא: