62 תשובות
כשאנשים לידך צוחקים ואתה בטוח שזה עליך.
אנונימי
*רואה חבורת ילדים שאתה לא מכיר ברחוב*
עובר לצד השני של העולם.
אנונימי
להימנע מלהגיע למסיבה או אירוע וכל פעם התירוץ של "לא הרגשתי טוב"
אנונימית
הרגע הזה שלמחרת אני אמורה לעשות הרצאה אז "במקרה" אני חולה ולא מגיעה לבית ספר
אנונימית
לענות מאנונימי כי אתה מפחד שידעו שיש לך חרדה חברתית.
אנונימית מודאגת מהמצב
לנסוע לבד בתחבורה ציבורית
לשלם בקופה, ללכת לסופר לבד
להזמין אוכל בטלפון/מסעדה ובכללי להמנע משיחות טלפון
פרזנטציות ושיושבים במעגל בכיתה
חדרי אוכל בבתי מלון
שלא הבנתי שאלה מסויימת במבחן אז אני מעדיפה לנחש את התשובה מאשר לפנות אל המורה לעזרה
אנונימית
כשאני אמורה לדבר עם מישהו אז כמה ימים לפני אני כבר מתכננת בראש איך השיחה תלך ונכנסת ללחץ
אנונימית
שאני נמצאת עם אמא שלי במסעדה ואז אני אומרת לה מה להזמין לי וחוזרת על זה כמה פעמים כדי שהיא לא תשכח והמלצרית לא תפנה אליי
אנונימית:(
כשאני יודעת את התשובה לשאלה ולא עונה
אנונימית
הרגע הזה שהמורה עושה סבב וכל תלמיד עונה בתורו על שאלה ואז שזה מתקרב לתור שלך את נכנסת עוד יותר ללחץ ומנסה לנחש מה המורה תשאל ולשנן בראש את התשובה
אנונימית
כשכולם חושבים שאת סנובית כי את שקטה אבל בעצם אין לך ביטחון לדבר
אנונימית
לעשות את עצמי עסוקה בפלאפון כשאני לבד במקום מלא אנשים
או שאני עוברת ברחוב ליד חבורות של צעירים
אנונימית
הרגע הזה שאני קוראת כאן ומזדהה עם הכל ולא יודעת אם לצחוק או לבכות
אנונימית
דפיקות לב עולות ככל שמתקרבים אליך בסבב בכיתה
אנונימית
כשמישהו או מישהי מקובלת מדברת איתך ואתה בשיא הלחץ שתגיד משהו מוזר._.
לברוח כמה שיותר ממצבים חברתיים
לראות נערים בני גילך ולברוח מהמקום
היום הראשון והנורא בבית ספר

ככ אני
אופס לא ידעתי שיש לי חרדה חברתית שיט. אולי זה חלק מהדכאוניות שלי.
הדבר הכי מפחיד בעולם-
סבב "מה עשית בחופש?"
יש לי חרדה חברתית?: ( וואלה לא ידעתי.. חח יחד עם הדיכאון שלי יש לי חרדה... איזה כיף: (
אנונימי
לנסוע באוטובוס לבד.
לחצות כביש לבד. (אולי זה מוגזם אבל אני מרגישה שכל המכוניות מסתכלות עלי)
כשמישהי לא עונה עשר דקות להודעה ואז אני מתחיל לאכול סרטים שהיא לא רוצה לדבר איתי, כשחבר אומר עלי משהו רע בצחוק ואני לוקח את זה ברצינות, שאני תמיד בטוח שלאף אחד לא אכפת ממני...
אנונימי
הרגע הזה שאני מזדהה עם כל התגובות פה ולא ידעתי בכלל שיש לי חרדה חברתית כי לא ידעתי שכל הדברים האלה נחשבים חרדה חברתית
אנונימית
כשיש לך את האנשים המסויימים האלה שהכי קשה לך לדבר איתם. ואתה פשוט מבועת מכל שיחה שמתחילה.
כש - וזה אחד קרוב- אתה חוזר ללימודים, ואתה *מחוייב* להגיד לכל בן אדם שלום ולהיראות כאילו אתה לא לחוץ אס פאק.
כשיש פעילות חברתית בכיתה, ואתה מפוחד שהמצב החברתי שלך איכשהוא יתבהר לכולם.
מה שהאנונימית מעלי אמרה חח^
אנונימי
אנשים שהם בחרדה חברתית בדר"כ חווים את זה, זה לא אומר בהכרח שיש לך חרדה חברתית.
אנונימי
כשאני מעדיפה לעשות עבודה במתמטיקה מללכת למסיבה.
אנונימית
התקף חרדה כשאתה מוקף באנשים, ואין לך ברירה אלא לכפות על הגוף להפסיק לרעוד? הרגשה שפולשים אליך ואולי אף מחללים אותך כשאתה מוקף באנשים חסרי כל כוונה רעה? המהירות שבה מצב חברתי לא נוח הופך לפנטזיות אובדניות?
יהרגע הזה שכל מה שכתבו זאת אני אז יש לי חרדה חברתית?
אנונימית
רוב מה שנכתב פה זה לא חרדה חברתית, חרדה חברתית זו מחלה כן כן מחלה שמטופלת לרוב על ידי תרופות אנטי דיכאוניות. רוב האנשים פה מתארים חוסר ביטחון עצמי עם ביישנות גבוהה. רוב מה שרשמתם זה אחד לאחד עלי לפני מספר שנים, ונחשו מה, זה עובר עם הגיל, הבגרות, וכמובן צריך לעבוד על זה ולעלות את הביטחון העצמי.
" כינויי יבחר בהמשך " בין הבודדים שבאמת תיאר חרדה חברתית.
ההתייעצות הזו באמת צורמת לי כי לא כל בן אדם ביישן הוא בהכרח עם חרדה חברתית, כמו שלא כל בן אדם שעצוב הוא דיכאוני, כמו שלא כל אדם שהגייני יתר על המידה חווה OCD. דיכאון,OCD, חרדה חברתית אלו מחלות אשר נגרמות מחוסר הורמונים או גירוי מסויים במוח. כך שאל תרוצו לאבחן את עצמכם עפ הפוסט הזה כי גם אני עברתי את רוב מה שנרשם בתגובות, ביישנות וביטחון עצמי נמוך זה דבר נורא שכיח בגיל ההתבגרות. ולסיום, תודה על המינוסים.
זה לא תמיד עובר עם הגיל, אני 18 וזה לא עבר לי
אנונימית
דיברתי על ביישנות, לא על חרדה חברתית.
כול מה שכתוב פה כול כך נכון שזה עצוב:/
פתאום אני מגלה שיש לי חרדה חברתית
אנונימית
או מאי גאד..
כל כך כל מה שכתבו פה..

שלא יהיה איכפת לך מהציון כשזה מגיע ללהציג עבודת בכיתה.. ותהיה מוכן להיכשל אפילו ולא לעשות את זה..
(כימעט ניכשלתי ביגלל זה)

לצאת לשירותים כל פעם שהסבב מגיע אלייך

לא לעלות לבמה כשזכית במשהו..

לא לצאת לשום טיול ופעילות חברתית או טיול שנתי עם הכיתה..

לתעב כל דבר שהוא לא לימודי בבית ספר..

כשאומרים עבודות בקבוצות אתה לא יודע איפה ליקבור את עצמך..

שמיתחילת שנה אתה מעדכן את המורים שבעבודות בקבוצה אתה עובד לבד.. (ואז מעירית חל על זה בתעודה):)

לא ניראה לי חרדה חברתית אבל על פי הרעיון של הכל פה..
כשאת מאחרת לשעה ראשונה ומחכה שעוד מישהו יבוא/מחכה לשעה השנייה מהפחד לפתוח את הדלת וכו'

חושבת שיש לך אומץ לפתוח תדלת, פותחת, מקבלת התקף חרדה, סוגרת, בורחת
אנונימית
שאתם ליד ילדים מקובלים ואז שותקים כמו דג ;-;
כשתורך לדבר במעגל בכיתה ומתחיל לך דפיקות לב חזקות וקול רועד
כשחנוק לך ליד הרבה אנשים
כשאת עוברת ליד הרבה אנשים ומפחדת שיתקעו לך מבטים

אלו בעיקרון מראים חרדה
לחשוב שכולם יוצאים למקומות מאחורי הגב שלך ולא מזמינים אותך
הזדהתי פה עם הכל :(
בשתי מילים:


עבודה בקבוצות
אנונימית
אם מישהו צריך עזרה בהתמודדות עם החרדה, אשמח אם תפנו אליי.
בכל מקרה אתם לא תפסידו נכון?

ולכל מי שלא ישלח.. הדבר שאני יכול להגיד לכם הוא נשמע קשה אבל נחוץ..

לאף אחד לא אכפת איך אתם ספציפית מרגישים, אם יש לכם חרדה..

אתם צריכים להתמודד עם החרדה ולא לברוח ממנה, מה זה אומר? יש לכם פחד ממסיבה?

אני יודע איך זה, הלב שלכם דופק ואתם מתים מפחד ; מתים שלא יהיה לכם עם מי להיות, שכולם יסתכלו עליכם רוקדים, פוחדים בקיצור

אבל כשאתם הולכים בתכלס לא קורים דברים רעים, וגם אם כן.. אז קורים! אנחנן יודעים להתמודד עם זה ולהמשיך לנצח את החרדה.

אני באמת סומך עליכם.
אני מאמין שרובכם עוד בבית הספר ואני ככ רוצה לעזור למי שרוצה כאן.. לפחות לנסות.

קחו מצב שקראתי כאן, לראות חבורת ילדים ברחוב ולעבור מדרכה, זה קרה לי, זה באמת קרה לי.
אבל אתם יודעים מה? אם אתם תעברו לידם, כן יכול להיות שתזיעו את החיים ותפחדו שהם יפנו אליכם או משהו, אבלאתם באמת רוצים לחיות ככה?

אם התשובה היא לא.. אתם יודעים מה לעשות..
תלכו נגד המחשבה שלכם. במקרה הזה, זה פשוט נחוץ.

וכל מה שכתבתי כאן.. אני פשוט מקווה שהצלחתי לעזור
אם אמרת משהו שגוי או שנשמע בעניך מטופש, אתה תאכל לעצמך תראש שבוע אחרי זה על מילה אחת לא נכונה שאמרת
אנונימי
כשעושים סבב בכיתה אני מסתכלת על השעון מהר ומחשבת כמה זמן יעבור עד שיגיעו אליי ומחשבת את הזמן שנותר לסוף השיעור ומתפללת שהשיעור יגמר כשיגיעו אלי.

לחשוב מליון פעם על משפט שהוצאת מהפה אם הוא היה מביך

כשמשהו מקובל מדבר איתי אני בטוחה שהוא צריך משהו או שהוא רוצה לרדת עלי וכו'..

באוטובוס בטיולים שנתיים כולם שרים ובא לי גם אבל אעדיף לצנוח בלי מצנח מאשר לעשות את זה חח

קשר עין זה הכי מביך אברר

כשחברה עונה יבש בלי אמוג'ים אני בטוחה שהיא כועסת עלי

לראות את כולם רוקדים במסיבה כשאני בפלאפון עושה את עצמי עסוקה.

כשאחרים קולטים שאת יושבת בצד ולא רוקדת ומנסים להקים אותך בכוח... זה כל כך נוראי אני נמתחת כמו מסטיק העיקר לא לקום מהכיסא.

זו השאלה השנייה שאני עונה עליה בנושא ולא חזרתי על אותה תשובה פעמיים... זה מדאיג אותי חח

כשאתם אוכלים במסעדת מזון מהיר עם חברים/משפחה ואומרים לך לבקשא קטשופ או מפיות ואת נכנסת לשיא הלחץ
אנונימית
שיש ילדים מכיתה גבוהה שיושבים על המדרגות באמצע הדרך שלך אז אתה משחק אותה שקוע בפלאפון ומחכה שילד יבוא ויציל אותך ויגיד להם לזוז!

שהמורה שואלת מי יודע את התרגיל ואף אחד לא יודע ורק אתה יודע אבל אתה יודע שאתה יודע ושזה נכון ובא לך להגיד אבל אין מצב בעולם שתגיד!

שאומרים לי ללכת לקנות משהו..^_^


אמאלה אני קוראת פה תגובות וכל אחת יותר נכונה מהשנייה! כיף שיש אנשים כמוני!
די חברים!

בואו נפסיק עם זה. גם אני הזדהתי פה עם כל משפט ומשפט שנאמר, וגם אני באותו רגע שקראתי את זה הרגשתי עוד יותר דיכאון וצער.
אבל אנחנו לא יכולים לתת לזה להשפיע עלינו יותר!
כל בעית החרדה הזאת נובעת ממחשבות יתר, מה אחרים יחשבו, מה אחרים יגידו, הם יאהבו אותי? הם יצחקו עלי?
אנחנו צריכים להפסיק לחשוב על זה, אנחנו עושים מזה עניין גדול לעומת הצד השני שאין לו בזה שום עניין בכלל.
גם אם אתם מתביישים, גם אתם לא רוצים לעשות את זה. תעשו את זה, תגידו לעצמם שיש לכם ביטחון גם אם זה אומר שאתם תשקרו לעצמכם.
תאמינו בזה תאמינו בעצמכם שיש לכם ביטחון, שאתם אנשים מדהימים שכיף להיות איתם.
מספיק הבדידות והדיכאון, אם נמשיך עם זה לא ישתנה אף פעם!
אתם רוצים לשנות את זה? בבקשה. בכל מתחיל ונגמר בכם, בנקודת המבט הדימיונית שלכם אל תוך המחשבות של האנשים.
הבדידות הזאת היא הדבר הכי קשה שאפשר לעבור! אל תתנו לזה להשפיע עליכם
אני חושבת שאני אחת שהייתה לה בערך חרדה חברתית, אבל עכשיו קצת פחות, אבל בגלל סיבה אחת שפשוט כבר לא אכפת לי לרוב מהסיטואציות האלה יותר
ומשהו שאנשים עם חרדה חברתית יבינו, זה שיש לך 0 חברים רשמית.
כשאתה מפחד לדבר עם אנשים בפלאפוןT.T
זה נורא, אנשים כל הזמן חושבים שאני מסננת אותם בכוונה ואני מרגישה ממש רע אחרכ: (
וכשאתה מפחד להכנס למקום שיש בו כבר אנשים, זה קרה לי פעם והתחלתי לבכות כי לא רציתי להכנס וחברות שלי היו שם, כאילו זה אנשים שאני לא אמורה להתבייש מהן אני לא יודעת למה זה קורה
בקיצור שאתה מעדיף להשאר בבית על לצאת ושאנשים יראו אותך><
כשאתה נמצא במקום עם הרבה אנשים ואתה בוחן כל הזמן את הסביבה ואת הסובבים אותך ושמציק לך כשמסתכלים עליך שהדופק שלך גבוה כשאתה בקרבה של הרבה אנשים שאתה מזיע כשאתה מקשר כל צחוק אליך
אנונימי
FuckUBetta זו לא חרדה חברתית?
אנונימי
אנונימי^
בעיקרון זה לא חרדה חברתית מה שנאמר, זה קרוב לזה אבל לא.
זאת ביישנות, חוסר ביטחון, מחשבות יתר ממה שאחרים יחשבו עליך. זה לא טוב באותה מידה כמו חרדה חברתית אבל זה לא חרדה חברתית.
אני אף פעם לא עונה על שאלות אם כבר כותבת שאלה אבל פעם במיליון שנה ואז אוכלת תסביכים על זה למרות שהכל באנונימי וכל זה מרוב הפחד שמישהו ידע מה אני מרגישה וחושבת וככה גם במציאות.
זה אשכרה קשה לי פיזית לשלוח תתגובה הזאת אני אפילו טיפה רועדת (אני יודעת זה מוזר) הלב שלי דופק מהלחץ אבל אני עושה את זה כי השאלה באמת נגעה בי..
אנונימית
אנונימית מוזמנת לשלוח הודעה
למה כל מה שכותבים פה זה אני?! חייבת לטפל בעצמי
1. שיש סבב בכיתה ומתקרבים אליך והדופק עולה ותוך כדי את בודקת ומחשבת בשעון עוד כמה זמן השיעור נגמר כדי שאני לא יצטרך לדבר.

2. שאת עולה לאוטובוס עם הפנים למטה בטלפון כדי לא ליצור קשר עין עם שום בן אדם.

3. שאת בצד לבד ואת משחקת אותה עושה משהו חשוב בטלפון למרות שהטלפון כבוי...

4. שאת עוברת ברחוב מול הרבה אנשים אז את עושה כאילו את מדברת בטלפון..

5. הפחד לעלות לבד לאוטובוס עם הרבה אנשים..

6. שאת לא הולכת לשום אירוע משפחתי ומסיבות עם חברות כדי לא לפגוש אנשים חדשים.

7. שהמורה שואלת שאלה וכל הכיתה שוברת תראש ואת יודעת את התשובה ואת חושבת אם לענות או לא ואז המורה בסוף מגלה את התשובה בעצמה..

דאממ אחרי שקראתי את מה שכתבתי עוד פעם הבנתי כמה המצב שלי חמור..: (
I'm so into you..
שמע ישראל חשבתי רק אני הייתי בטוח בכלל שאני סובל מסכיזופרניה פרנואדית אתן לכם כמה א פחד מהשפלה ולעבוד ומריבים עם אנשים
אנונימי
התגובה המוכרת של "סליחה? אני לא שומע/ת" ואז אני מסתכלת במבט קפוא ופשוט בורחת מהמקום.

אף אחד לא מבין למה אני כל כך שונאת שיחות טלפון.

לחצות כביש.

להגיב משהו בקבוצה של הכיתה/שכבה

להסתכל על אנשים שאני רוצה להכיר, לדמיין איך השיחה הזו הולכת להיות מיליון אלף פעם בראש, לראות שהם מסתכלים חזרה ואז הלב דופק חזק ויש לי קושי לנשום.

להימנע מללכת לקניונים/מסיבות/מסעדות ועוד מקומות הומי אדם.

לזוז באי נוחות בכיסא כשאני במסעדה ואני לא יושבת בפינה המרוחקת מכולם.

לבקש ש"יזמינו במקומי" כשזה מגיע לאינטראקציה עם מוכרים.

לא להזמין מונית אם זה לא דרך האפליקציה.

כשיש את המשחק הכרות הזה בכיתה ואז מגיע תורי..

כשאני מתה לומר את התשובה אבל יושבת בשקט

להרגיש חנוקה ועל סף דמעות כשיש אנשים שאני לא מכירה /לא בקשר טוב סביבי.

להימנע מלהביע דעה.

"למה את מדברת רק בווצאפ?"

להחליף צבעים כשאומרים את השם שלי

כשאנשים צוחקים ואני בטוחה שזה עלי

לחשוב כל כך הרבה מחשבות על כל צעד שאני עושה

לסיים את המבחן ולחכות שהמורה תשים לב ותיקח אותו מהשולחן שלי במקום לקום ולהביא לה

לבהות. לבהות. לבהות. לבהות בכולם כמו חולת נפש.

לא לצאת מהבית

לא לקנות בגדים

וזהו המוח שלי ריק._.
להעדיף לסתום את הפה כל הזמן מהפחד שתגיד משהו מביך
לא להצליח להתרכז במה שמנסים לומר מרוב לחץ מתחילים לגמגם
המחנק הזה והלחץ המטורף כשיש הרבה אנשים ורעש מסביב
לוותר על חצי מהחיים שלך רק לא להיות בסיטואציות חברתיות למניהן
אמרו כאן כבר הכל
לגמרי מזדהה
זה סיוט
אנונימית
אנשים פה רשמו להיות בפלאפון ברגע שאתה בציבור זה לא תמיד נכון לפעמים באמת אתה מעדיף להיות בפלאפון
שיש הפסקה ואני יושבת בכיתה לבד וכולם בחבורות שלהם ואני מרגישה כאילו כולם נועצים בי מבטים ומרחמים עלי
אז אני מעדיפה כבר לברוח ולהסתתר בשירותים כל ההפסקה:/
אנונימית
וואי תקשיבו הייתי בטוחה שאני בין היחידים שככה וכאילו שכולם אייכשהוא מצליחים להישתלב וליהיות ''מקובלים'' ורק אני ככה..
זה כל כל מחזק ליראות שכולם פה עוברים בדיוק את אותו הדבר..
אחלה שאלה אחות..
שלא שמים לב אלייך אז אתה משחק אותה כאילו אתה בפלאפון