חרדה חברתית זה משהו שעובר??

סוג של, זה יותר משהו שלומדים לחיות איתו

זה משהו שלומדים להתמודד איתו

היי jbiz ברור שזה עובר, אני בנאדם עם חרדה חברתית לשעבר
הייתי במצב שאני פשוט הייתי בפחד כל שנייה ושנייה שישפטו אותי, הייתי עירני לכל הסביבה שלי ואפילו לא הייתי יכול להיכנס לחנות לבד בלי מבוגר לידי
אבל אחרי שהתחלתי להילחם בחרדה הזאת, שלב לאחר שלב, היא כבר נעלמה
אתה יכול להתמודד איתה ואפילו לחסל אותה לחלוטין כמו שאני עשיתי למשל
תפנה לפסיכולוג/ית כי אני לא בטוח שאני מושלם בלעזור אם אתה באמת שואף לזה

(מצטער על ההפנייה של לשון זכר מראש)

כן ברור, את רק צריכה להרגיש את האנשים הנכונים ולהתחיל יותר להרגיש בטוחה בסביבת בני אדם =)

שואל השאלה:
באמת שאני לא יכול עם זה, זה מוריד לי את החשק ללכת לבית ספר, הציונים שלי ירדו בגלל שאני בקושי הולך לבית ספר בגלל זה. אני לא יודע למה זה התפתח אצלי, לפני זה הייתי בן אדם שלא דופק חשבון לאף אחד עושה מה שהוא רוצה ולא אכפת לו מה יגידו עליו, לא בקטע של לעוף על עצמי אני לא יודע למה זה התפתח אצלי, מבחינת מראה אני נראה סבבה ואפילו יותר, סטייל ולבוש הרבה אומרים לי שהם אוהבים את הסטייל שלי ושיש לי סגנון לבוש מטורף ויפה. זה מצחיק אותי כי אני לא הייתי כזה פעם, כשאני בכיתה כשפונים אליי אני מתחיל להילחץ ולהזיע כיאלו רצתי 2000 והקול שלי מתחיל לרעוד, אני תמיד מתבודד בפינה של הכיתה מאחורה וברגע שהמורה אומרת לי שב מקדימה אני יושב וכל שניה אומר לעצמי "מסתכלים עליי?" "צוחקים עליי?" אם אני שומע גיחוך קטן של כמה מהילדים אני ישר חושב שזה עליי, אני נרתע מלהתחבר לילדים, אני שקט רוב הזמן לא יוזם כלום אני חושב לפני שאני מוציא מילה מהפה או עושה משהו ואם אני מדבר בקבוצה מסוימת אני מגמגם טיפה.
ממה החרדה הזו נגרמת לי?
סתם רציתי לשתף

למה אכפת לך? שילכו להזדיין. תפסיק כבר לחשוב ולבדוק האם אוהבים או לא אוהבים את הסטייל שלך או האם אתה סבבה או לא סבבה או האם יצאת טוב או לא טוב. פשוט תפסיק. חרדה חברתית, זאת חרדה. אתה חרדתי - חברתית. וזה עובר. זאת אומרת שיש לך חרדה מסוימת מהחברה: שאיפה להיות מושלם, אהוב, פחד מאנשים, פחד או חרדה מאנשים בכללי...
למה אתה נותן לסביבה המעפנה הזאת להשפיע על הציונים שלך???
יש לך שכל? תשתמש בו.
יש לך סטייל? אז יש לך, למה אתה צריך לבדוק אם אנשים אחרים אוהבים אותו או לא. אתה אוהב אותו וזה מספיק.
אתה נראה טוב? אז אתה נראה טוב נקודה. תפסיק לדאוג בגלל זה.
וגם לי התפתחה חרדה חברתית לפני שנה והתגברתי עליה. (לא היה לי לפני שנתיים שום חרדה ושום כלום, לא הייתה לי מודעות עצמית בכלל. אבל אז כשהתחלתי להתבגר והתחלתי להיות מודעת לעצמי הבנתי כמה חרא אני עושה ופשוט איכשהו זה הגיע למצב ממש נוראי והייתי מתבודדת פשוט). אבל אחרכ הבנתי שאני יכולה לעשות כל מה שבא לי כל עוד זה לא פוגע בי או באנשים אחרים. עכשיו אני בדיוק ההפך, אני הכי חברותית בעולם והכי פתוחה בעולם, ומותר לי לעשות מה שבא לי. אבל זה לקח תהליך , וזה היה קשה והייתי צריכה *המון* אומץ.
עכשיו, לגבי הלהזיע - תמשיך להזיע. כן, תמשיך. תמשיך לבוא לאנשים כאילו עכשיו סיימת ריצת אלף. לאט לאט אתה תתגבר על זה. מחר תבוא לבית ספר - ישר הילד הראשון שאתה רואה שאתה קצת מכיר תאמר לו מה נשמע כזה. זה אולי מפחיד, ואולי אתה תתנהג בחרדתיות, אבל הדרך היחידה לנצח חרדה זה ללמוד לשלוט בה. וזה בה מניסיון. ככל שתביא את החרדה שלך יותר לפועל - ככנ תצבור יותר ניסיון ותדע לשלוט עליה ולהתגבר עליה.
משמע - אם כל יום אתה מכיר בן אדם אחד חדש במשך שבוע נגיד, מדבר איתו והכל, אז תכלס אתה מכניס את עצמך לסיטואציה של הלחץ והחרדה, ואתה צובר ניסיון. ורוב הסיכויים שאחרי השבוע הזה אתה כבר תבוא אל אנשים כאילו רצת 1000 ולא 2000, ולאט לאט אתה תראה שזה ישתפר ותצליח להתגבר על זה.
אתה נרתע מילדים? מעולה, תעשה בדיוק את זה. תתחבר עם ילדים. תעשה *בדיוק* מה שאתה נרתע ממנו אם אתה רוצה להתגבר על החרדה הזאתי.
זאת הדרך היחידה.
תתחיל ליזום דבר (אבל באמת), תבוא מחר, תלך למישהו שקצת קרוב אליך אפילו, ופשוט תאמר לו את המשפט הבא " מה נשמע". לא משנה כמה אתה רועד, לחוץ, ומת מפחד ומגמגם באותו רגע. אתה הולך לאמר את זה וליזום שיחה. ובדיוק ככה אתה הולך לצאת מזה.
ואם אתה שומע גיחוך, תצחק גם, זה בריא.

ולגבי השאלה ממה החרדה נגרמת לך כנראה או מההתבגרות, או בגלל שבקורונה היית כל הזמן בבית ולבד אז התרגלת, או בגלל שקרה איזה אירוע חברתי שקצת השפיל אותך.. זה יכול להיות הרבה מאוד דברים. תכלס, זה יכול להיגרם מכל דבר קטן שקשור ליחס בינך לחברה.
ומעולה ששיתפת, אבל תלמד לשתף את הרגשות שלך גם עם חברים שלך האמיתיים (ואם אין לך כאלה, זה לוקח שיחה של עשר דקות להשיג).

אז קבענו ככה:
מחר (או מתי שיהיה לך בית ספר)
אתה בא לכיתה, מתיישב בשורה הראשונה.
בהפסקות או בזמן הפנוי אתה יוזם לפחות עם מישהו אחד שיחה. זה יכול להיות מישהו שאתה מכיר ומישהו שאתה לא מכיר. (קח בחשבון ששיחה עם אנשים שאתה לא מכיר הרבה יותר אפקטיבית בשליטה על חרדה חברתית. אבל גם שיחה עם סתם ילד או חבר שאתה מכיר מה זה עוזר!)
בקיצור, לא משנה כמה אתה רועד או מפחד או מגמגם או מסמיק או מזיע - אתה הולך לשבת בשורה הראשונה, להיות פעיל, ולדבר עם כמה שיותר ילדים. גם אתה לחוץ או מפחד על איך אתה יוצא או נראה באותה סיטואציה, פשוט תעשה את זה ותפסיק להתחשבן. ואני לפעמים אפילו צוחקת על עצמי :)

אבל עכשיו באמת ובלי להתעצל, כי הדרך היחידה להתגבר על הפחדים שלך היא להוציא את הפחדים שלך לפועל .

אני מצטערת על העיניים שלך, אבל זה שווה קריאה. ואגב זה מעולה שאתה חושב לפני שאתה מוציא מילה מהפה. זה לא קשור בכלל לחרדה חברתית, זה דבר מאוד חשוב שאתה צריך לשמר ולדאוג שתדבר לכל בנאדם במינימום כבוד (כל עוד זה הדדי כן?).

והתגובה שמעליי את האמת שדווקא העצות האלה גרמו לי עוד יותר לפחד ואפילו מעצמי, גרם לי להרגיש קצת שונה או מוזרה (חבל שפעם לא הבנתי שלהיות שונה זה לא מוזרה, ולהיות שונה מאחרים זה פשוט הכי שיק שיש).

בקיצור תעשה רק מה שאתה חושב לנכון שיעזור לך, ומקווה שהצלחתי לעזור :)

שואל השאלה:
ואי תודה עזרת מאוד

אני מה זה שמחה!! יאללה תעדכןן איך הולך לך אם בא לך

לא ממש
לומדים לחיות עם זה ולהתמודד עם זה
אולי יש כאלו שמצליחים גם "להעלים" את זה אין לי מושג...
אבל פשוט לומדים להתמודד עם זה ולהתגבר על זה (אני לא מדברת מנסיון פפ)

לומדים להדחיק את זה הצידה
זה תמיד יהיה קיים אבל אצלי זה כבר ממש מודחק ואני מצליח לעשות כמעט הכל
תמיד יהיה את הלחץ של החרדה החברתית אבל אני יודע להדחיק אותו הצידה כשצריך

שלום, מה שלומך? נשמע שאתה עובר תקופה לא קלה. בן כמה אתה? אני מבינה ממך שאתה מרגיש חרדה לאחרונה, ובעיקר מהפן החברתי. כמה זמן אתה מרגיש ככה? האם קרה משהו ספציפי שהוביל לזה? חרדות זה משהו שאנו יכולים לנסות לשלוט עליהן, וללמוד לחיות איתן בשלום. האם סיפרת למישהו על מה שאתה עובר? חשוב שלא תישאר בזה לבד, כתף תומכת יכולה לעזור. אני מתנדבת בעמותת עלם בתוכנית שמלווה בני נוער וצעירים ברשתות החברתיות. אפשר לדבר איתנו על הכל ואפילו להישאר אנונימים. הייתי רוצה להזמין אותך לדבר איתי על התחושות שאתה חווה ומה הוביל אליהן, כדי שביחד נוכל לחשוב מה אפשר לעשות, אפשר לדבר איתנו בהודעות הפרטיות כאן, במייל שלנו [email protected] או באינסטגרם/טיקטוק שלנו nayedet.digital. מחכה לך, תמר.

*להתמודד* עם זה.

לא, ממש לא להדחיק את זה.
זה הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות