מה דעתכם על הקטע הבא מתוך סיפור שאני כותבת?

"אני אוהב אותך אליזבת, אני אוהב אותך בנשמתי ,בליבי ובכל חלק בגוף שלי. אני יודע שגם את מרגישה ככה, אז למה? למה שלא נהיה ביחד וזהו? למה את חייבת לברוח כל הזמן?!" הוא אמר כשעמדתי ללכת.
עמדתי ללכת, כי לא רציתי, לא רציתי להגיד לו על האיום של הוריו, על כך שאני כלל לא נערה עשירה, אלה בסך הכל ביתה של משרתת ביתו ובעיקר, לא רציתי לאבד אותו בגללי ובגלל שקריי.
"עזוב עומרי, אתה פשוט לא תבין." אמרתי והלכתי.
יופי מטומטמת, למה נכנסת לזה מלכתחילה? למה את כזאת סתומה? זה כל מה שהיה לך לומר לו? היית צריכה לספר לו הכל! את פשוט מטומטמת......