מה דעתכם על הקטע מתוך סיפור שאני כותבת?

נשמע מעניין. אהבתי.
יש כמה בעיות עם הפיסוק. אם תרצי אני אוכל לשכתב את הקטע עם הפיסוק המתאים כדי שתדעי איפה אפשר לשפר.

הכתיבה בסדר אבל את הרעיון של הסיפור לא הבנתי. די קשה לי לעקוב בלי קונטקסט ולא ממש התחברתי. התיאורים שלך (של הדיבור של הדמויות) מזכירים לי סדרות מצויירות לילדים בני 10. אני לא מתכוונת כהעלבה אלא רק איך שאני רואה את זה כי ככה דמיינתי את הסצנה.
סהכ את כותבת טוב
ונראה לי שהתכוונת לארמון, לא הרמון

ככה אני הייתי כותבת את זה:
"אני שונאת אתכם! חתיכת חוטפים מסריחים!" צעקתי, בעודי דופקת על דלת החדר הנעולה בחוזקה. צנחתי לישיבה שפופה כנגד הקיר והנחתי לדמעות לזרום מעיניי.
בכיתי כי הבנתי שאמי מכרה אותי לטובת חיה. בכיתי כי הבנתי שאני כלואה כמו חיה פצועה. ובעיקר, בכיתי על חיי הקודמים שלא יחזרו עוד.
קול צעדים מעברו האחר של הדלת רמז שעומדים לבקר אותי. הדלת נפתחה בחריקה מאומצת, ומעברה האחר נגלה בחור שרירי בשנות השלושים לחייו. זיהיתי אותו במעורפל - שומר הארמון.
"בואי, הנסיך מחכה לך להסבר," הוא אמר, אדישות נוראה בקולו. הוא לפת את זרועי והחל למשוך אותי החוצה.
"אני לא רוצה!" זעקתי. ניסיתי להשתחרר, אך ללא הצלחה.
"לא תצליחי לברוח, גברת מלני," הוא לעג לי, כמו יודע מה עובר במוחי. "הארמון מוקף בשומרים לצערך הרב."
הייתי יורקת עליו אם היה לי האומץ הדרוש לעשות זאת.

יפהה .נחמד ממש.
*ארמון בא'