זה לא ממקום של התבכיינות.

אני בת 25 מובטלת ואף פעם לא החזקתי בעבודה לאורך זמן(תמיד התפטרתי)
אין לי שום חיי חברה(לא כ"כ בנאדם של אנשים)
אני בתת משקל(לא משנה כמה אני אוכלת)
אני ממש שונאת את הרזון שלי וזה משפיע קשות על הביטחון שלי
אין שום דבר שאני טובה בו שאולי איכשהו יכולתי לעסוק בו בתור מקצוע
אני לא מספיק חכמה כדי ללכת ללמוד
כל המכלול הזה מכניס אותי לדיכאון ואני נכנסתי ללופ של חוסר מעש ובזבוז של שנות ה20 שלי וגורם לי להרגיש מבוזבזת אבל מצד שני אין בי רצון עז לקום ולשנות את המצב הקיים(כנראה הדיכאון)

אלה תחושות שמלוות אותי כל יום ולא רשמתי את זה במטרה להתכיין אלא צורך לפרוק אז תכבדו.