5 תשובות
תחשבי אם אולי יש לזה סיבה, אולי את מרגישה שמשהו חסר לך, שאת מתגעגעת למשהו או למישהו מסויים?
מחזקת את תגובה מעלי
תקשיבי אל תכניסי את עצמך לדיכאון תעשי דברים שעושים לך כי דיכאון זה ח*א באמת זה משהו שיכול ללוות אותך לכל החיים באמת בתור מישהי עם דיכאון אל תעשי את זה לעצמך את סתם תהרסי לעצמך את החיים
היי אהובה! חשוב שתנסי להבין מה מפריע לך. מה את מרגישה? מה חסר לך? אנשים רבים אומרים שהדיכאון הוא חוסר איזון של חומרים במח וגם אם זה נכון, חשוב להבין מהי הסיבה לכך ולהתמקד בה. תנסי לראות מה מעיק עליך? לדוגמא- תחושה של חוסר משמעות, רצון לרצות אחרים, שעמום, רצון שלא מתממש או שאת מנסה לממש אותו בצורה לא נכונה (למשל בצורה חיצונית ועוד), דברים שמפריעים לך בחברה סביבך, תחושות פנימית לא טובות לגבי עצמך, הלקאה עצמית ועוד. לכל קושי יש פתרון, ה' תמיד שופך עלינו אור אלוקי, אבל לפעמים יש בנו חסימה שלא מאפשרת לנו לקבל אותו- אם זה רצונות שלא מתממשים, או מתממשים בצורה הלא נכונה, או אם זה רצון לקבל מאנשים שסביבנו ותלות בהם, במקום להבין שאנחנו לא תלויים באף אחד אלא רק בבורא עולם ושבני אדם הם רק שליחים ועוד. צריך להבין מה החסימה, מה מפריע כרגע, ולזה להתייחס ולתת מענה מתוקן, פנימי ואמתי ולא חיצוני. הייתי מציעה לך לשמוע שיעורים באתר "בסוד הדברים" שם מדברים על נושאים דומים בחלק מההרצאות. כשתסירי את החסימה, אז האור יתגלה. נכון, לפעמים זה לא קל להבין מה קורה ומרגיש עומס רגשי גדול, אבל חשוב לעשות את התהליך הזה ולתת מענה לקשיים ולא להתעסק רק בתסמינים החיצוניים. אשמח לעזור במה שצריך!
היי יקרה
נשמע שאת מאוד מודאגת ומבולבלת... מנסה להבין מהו המצב אותו את חווה לאחרונה
שגורם לך להרגיש מותשת כל כך, עייפה...
נראה כי השינויים שלפתע מתרחשים בחייך גורמים לך להרגיש חסרת שליטה, כאובה.
משערת עד כמה התחושות האלו מעיקות ומטרידות... כמה חסרת אונים את בוודאי
מרגישה כשהעצבות עוטפת אותך ולא מרפה, ואפילו שיינתך אינה טובה...
זה בוודאי גורם לך למועקה רבה כמו לעמוד מול עננה שחורה שעוקבת אחריך לכל
מקום גם בימי קיץ...
יקרה... מתארת לעצמי כמה סבל את חווה מול ההתמודדות הזו שבוודאי בלתי נסבלת
עבורך.
כמה קשה זה להתעורר לבוקר חדש כשהדמעות לא מפסיקות לזלוג ואינך מצליחה
להבין מדוע...
לכתוב כאן על מה שאת מרגישה ולנסות לקבל תשובות לשאלות מכבידות על ליבך זה
בוודאי לא היה פשוט עבורך... כמה כוחות נפש בטח נדרשו לכך. זה אינו מובן מאליו בכלל.
כתבת שהמצב הזה התחיל לאחרונה. יכולה להסיק מכך שכנראה שינוי או התרחשות
מסויימת בחייך קרו והיו כה משמעותיים... יתכן שהשינויים שקורים לאחרונה עקב משבר
הקורונה תרמו חלק בתחושת המחנק שאת חווה... ההרגשה הזו של להיות מבודדת
מכולם תחת כפייה, חסרת שליטה ויכולת להבין מה עומד לקרות בכל רגע עלולים
לגרום תחושת חוסר מוצא, ייאוש ואפילו תחושות של דכדוך...
האם יקרה יש מישהו ששיתפת בתחושות הקשות שאת מתמודדת איתן?
אולי אחד מההורים, קרוב משפחה, אפילו חברה טובה שאת סומכת עליהם
ויכולה לשתף אותם במה שעובר עלייך..
לסחוב את כובד המסע שעל כתפייך לבד בטח לא פשוט, ולעיתים לדבר על מה שאת מרגישה
יכול לעזור גם להבין טוב יותר מול מה את מתמודדת וגם אולי לקבל הקלה בזכות
השיתוף...
רוצה לשתף אותך שאני מתנדבת בעמותת סה"ר- סיוע והקשבה ברשת. יש לנו צ'אט
אנונימי לחלוטין בו את יכולה לדבר עם אחד מהמתנדבים שלנו, לשתף ולפרוק את כל
מה שמכאיב ומציק... וכמובן-לקבל כתף תומכת ואוזן קשבת.
מזמינה אותך אלינו להרגיש פחות לבד מול העצבות והתסכול שאולי מציפים אותך ולא
נותנים לך מנוח.
הצ'אט שלנו פועל בימים
א'-ה' 10:00-00:00
שישי 8:00-13:00
מוצ"ש 21:00-00:00.
בואי אלינו יקרה, אחד מהמתנדבים שלנו ישמח לשבת יחד איתך, להקשיב, להכיל
ולנסות לגעת במקום שהכי כואב ולא ברור...
שלך,
מתנדבת מסה"ר.
נשמע שאת מאוד מודאגת ומבולבלת... מנסה להבין מהו המצב אותו את חווה לאחרונה
שגורם לך להרגיש מותשת כל כך, עייפה...
נראה כי השינויים שלפתע מתרחשים בחייך גורמים לך להרגיש חסרת שליטה, כאובה.
משערת עד כמה התחושות האלו מעיקות ומטרידות... כמה חסרת אונים את בוודאי
מרגישה כשהעצבות עוטפת אותך ולא מרפה, ואפילו שיינתך אינה טובה...
זה בוודאי גורם לך למועקה רבה כמו לעמוד מול עננה שחורה שעוקבת אחריך לכל
מקום גם בימי קיץ...
יקרה... מתארת לעצמי כמה סבל את חווה מול ההתמודדות הזו שבוודאי בלתי נסבלת
עבורך.
כמה קשה זה להתעורר לבוקר חדש כשהדמעות לא מפסיקות לזלוג ואינך מצליחה
להבין מדוע...
לכתוב כאן על מה שאת מרגישה ולנסות לקבל תשובות לשאלות מכבידות על ליבך זה
בוודאי לא היה פשוט עבורך... כמה כוחות נפש בטח נדרשו לכך. זה אינו מובן מאליו בכלל.
כתבת שהמצב הזה התחיל לאחרונה. יכולה להסיק מכך שכנראה שינוי או התרחשות
מסויימת בחייך קרו והיו כה משמעותיים... יתכן שהשינויים שקורים לאחרונה עקב משבר
הקורונה תרמו חלק בתחושת המחנק שאת חווה... ההרגשה הזו של להיות מבודדת
מכולם תחת כפייה, חסרת שליטה ויכולת להבין מה עומד לקרות בכל רגע עלולים
לגרום תחושת חוסר מוצא, ייאוש ואפילו תחושות של דכדוך...
האם יקרה יש מישהו ששיתפת בתחושות הקשות שאת מתמודדת איתן?
אולי אחד מההורים, קרוב משפחה, אפילו חברה טובה שאת סומכת עליהם
ויכולה לשתף אותם במה שעובר עלייך..
לסחוב את כובד המסע שעל כתפייך לבד בטח לא פשוט, ולעיתים לדבר על מה שאת מרגישה
יכול לעזור גם להבין טוב יותר מול מה את מתמודדת וגם אולי לקבל הקלה בזכות
השיתוף...
רוצה לשתף אותך שאני מתנדבת בעמותת סה"ר- סיוע והקשבה ברשת. יש לנו צ'אט
אנונימי לחלוטין בו את יכולה לדבר עם אחד מהמתנדבים שלנו, לשתף ולפרוק את כל
מה שמכאיב ומציק... וכמובן-לקבל כתף תומכת ואוזן קשבת.
מזמינה אותך אלינו להרגיש פחות לבד מול העצבות והתסכול שאולי מציפים אותך ולא
נותנים לך מנוח.
הצ'אט שלנו פועל בימים
א'-ה' 10:00-00:00
שישי 8:00-13:00
מוצ"ש 21:00-00:00.
בואי אלינו יקרה, אחד מהמתנדבים שלנו ישמח לשבת יחד איתך, להקשיב, להכיל
ולנסות לגעת במקום שהכי כואב ולא ברור...
שלך,
מתנדבת מסה"ר.
קישורים מצורפים:
באותו הנושא: