אם אתם עצובים, למה? (לא בדיכאון, עצובים)

כי רע לי,
יש לי כמו לכולם בשלב מסוים ענן שחור בחיים.

כן, מרגישה לבד

כשאומרים לי שהדברים שאני אוהבת ומתעניינת בהם זה קרינג'

לא מספיק טובה

אני יושבת על הריצפה

העצב מעיק על הנשמה ולא עוזב :(

האמת? אני לא ממש יודעת
מצד אחד טוב לי ואני מרגישה שאני די מוקפת באנשים שבאמת רוצים להיות איתי, כיף לי.
מצד שני חסר לי משהו, אולי חום, להרגיש שמישהו באמת אוהב אותי,מישהו שיהיה שם לצדי ושאני באמת אוכל לספר לו הכל. בזמן האחרון במיוחד.
וגם כל מה שחשבתי על הקראש הסתבר כלא נכון אז יכול להיות שזה גם.

מתגעגעת

כן

כן.. אני עצובה נו כי הקראש שלי סוג של שבר לי ת'לב עכשיו אז אמ כן