מה דעתכם על קטע הכתיבה הזה? מזדהים?

כמו בובה על חוטים,

ששכחה את עצמה,

היא התקדמה לתוך הערפל,

בלי היסוס או חרטה.

ההבעה על פניה הייתה חתומה,

ובמבט אל עיניה התגלתה השממה.

כאחוזת דיבוק, אל האופק נשאה רגליה,

ובביתה הוריה ישבו והתייפחו על ביתם הקטנה.

"היא הייתה צעירה, כו יפה ותמימה"

והדם שנשפך שם נשכח אף ניסלח.

הגעגוע למבט החם והרך,

לעוצמות השקטות שהקרינה,

לאהבת האמת שנלקחה מידם,

הסתערו על לבבותיהם עד שהשמש הגיעה,

ופינתה כל כאב מליבם.

אך אם תרצו לשמוע על אותה נערה,

שהשאירה חותם באותה עיירה,

אהובה השבור יקדיש לכם שיר,

בו ישפוך את ליבו כדי להנציח כאב.

ואותה נערה שעיניה אינן רואות יותר על האדמה,

תתבונן ותיזכר באותה היממה,

שאיבדה את עצמה וברחה ושברה,

ואולי לרגע אחד לשבריר של שנייה,

דמעה תרד מעינה שם למעלה,

תרטיט את גגות בתי הזוכרים.