פרקתי קצת.. אתם מזדהים? הכתיבה בסדר?

נכנסתי למקלחת. שמתי את המים על הכי חמים שישרפו אותי מבחוץ כמו שהנשמה שלי שורפת אותי מבפנים. צד קטן בתוכי שאני מתעבת כל כך מדמיין שהמים נותנים לי חום ואולי טיפה של אהבה. שהמים הם חיבוק של בן אדם שמעולם לא הגיע, ואם דמיינתי שהוא פה אז הוא לקח את הדברים שלו ועזב ממזמן. המים מפקסים אותי ועוזרים לי לחשוב בצלילות. רק אז אני מבינה שהבן אדם שהיה בשבילי אחת הסיבות לקום בבוקר עזב גם הוא. אני מתחילה לחשב מי נשאר לי, על מי אני יכולה לסמוך ובעיקר איזה סיבה יש לי להתעורר עכשיו, לקום מהמיטה ולהתחיל עוד יום בחיי. המים שורפים והעור שלי נהייה אדום, אבל אני לא רוצה להפסיק. אני מוצאת בזה נחמה, אם אף אחד לא מראה חום ואהבה לפחות המים מחממים אותי מבחוץ..