אני אשמח לדעות וביקורות על הקטע שכתבתי :)

זה היה מן רגע כזה, אתם יודעים
שהרוח מהמזגן נשבה עליי, כיאילו היא רוח טהורה ואמיתית שבאה מהשדות, שיר רוק של להקה קטנה וישראלית שכנראה לא תודע לעולם, מצביעות הפופ השיטחי היום, נוגן ברקע, למילים שקראתי שוב ושוב של הולדן ב"תפסן בשדה השיפון" שגרמו לי לתהות, האם האנושות הייתה תמיד ככה, והייתי מפרטת עוד על השאלה הזו שהתיימרה להיות פילוסופית עד כאב אבל זה מיותר, נכון? הרי למה השאלה הזאת שווה מבין מליונים שנשאלו? ולעולם לא קיבלו או יקבלו תשובה, ואני מניחה שהשלמתי עם זה
בכל אופן, ריח האורז ותפוחי האדמה של אמא מילא את האף שלי, כשהכלבה שלי הגיעה אליי עם פרצוף שרק מחכה לליטופים וכירבולים קטנים, הסתכלתי לה בעיניים, ולחשתי לה שהיא מתוקה וליטפתי אותה בנעימות
אתם מבינים, הרגע הזה היה קסום, אני לא יכולה לתאר את ההרגשה שהתעופפה באוויר, את הרגע המדהים שהתרחש שם.
את הלהקת רוק, שאולי הילדים שלי יכירו, אבל לא אני
את התפוחי אדמה, שאני אכין אותם ביום השנה של אמא שלי כשהיא כבר לא תהיה פה
הכל שם הצתבר לזיכרון מתוק, של יום שישי בערב, של מישהי שניסתה לכתוב יומן ורגשות
של מישהי שרצתה לגלות :)