13 תשובות
אהבתי את הכתיבה.
שואל השאלה:
החלטתי להשאיר את זה לא ידוע, משהו שמעדיף לא לשתף.. בגלל זה יצא כמה פעמים שזה ממש הולך מסביב לנושא ולא מגלה מה זה
אוקיי.
אז ככה, זה כנראה יהיה ארוך... אבל זה מה שאני חושבת.
נתחיל מדברים טובים, כי זה מה שיותר כיף לשמוע.
-אני מאוד אוהבת שלא כתוב במה נאבקים. לפעמים אנשים מפרטים יותר מדיי על הרעיון ואז זה מבלבל, ופה זה תחושה לגביי משהו לא ידוע וזה מאוד טוב.
-אני מאוד אוהבת את הצד הרע. זה שזה לא מישהו מרחם על עצמו וזה יותר פרספקטיבה נוקשה מאוד מקורי.

ולשיפור...
- חסר לי קצת יותר תיאורים. יש מעברים מאוד מהירים בין אכזבה, גמילה, פיתוי, נפילה והיאבקות. הם כן קשורים אחד לשני אבל לדעתי צריך אז יותר לפרט על ההקשר.
- פיסוק. אתה צריך יותר לשים לב לדברים כמו "... שזה נגמר (פסיק) אבל שוב ברגע אתה חוזר." או בהתחלה אחריי "אולי מספיק!" צריך או סימן שאלה במקום הסימן קריאה או סימן שאלה לפניי (?!).

ורק שאלה, ואתה לא חייב לענות על זזה, אם אתה רוצה אתה יכול לפנות אליי בפרטי אבל כן מעניין אותי מה המאבק. זה נשמע לי כמו התמכרות, משהו כמו self harming אבל אני לא בטוחה.
מקווה שעזרתי, תרגיש חופשי לפנות אליי (:
שואל השאלה:
אחלה תגובה תודה רבה.
ולא זה לא חיתוך או סמים וכאלה. יותר מאבק אישי בנוגע למשהו מסויים
איזה מסתורי אותה יאלה
וואו ממש התחברתי למה שכתבת! גם אני מתמודדת עם קושי להתגבר על משהו.. אבל באמת! כשאני מנסה להתגבר ברגע שאני קולטת שאני הולכת לעשות משהו לא בסדר אני מזכירה לעצמי שזה לא נכון ופשוט צועקת-די! זה אולי יעזור, עובדה שאני מצליחה להתגבר:) בהצלחה:-*
אהבתי את כל הרעיון, להראות מישהו שבאמת כועס על עצמו ועל אותו הרגל חוזר ונשנה שלו, ולא להראות באמת את ההרגל ולתת לקורא לקחת את זה לכיוון שלו. לדעתי זאת באמת הדרך הכי טובה להתחבר לסיפור, כי כל אחד יכול לקשר את זה למשהו שונה שהוא עבר בעצמו ואני אישית ממש אוהבת את הסיפורים מהסוג הזה. באופן כללי, זה נשמע לדעתי הרבה יותר מסקרן כשמציגים את הדבר המדובר בצורה מעורפלת ולא ישירות.

פחות אהבתי את העובדה שזה בנוי כמו מונולוג כזה בינך לבין עצמך, לדעתי זה נשמע קצת כמו סצנה מסדרת טלוויזיה, כשרוצים להציג את התחושות של הדמות אז הן פשוט מדברות לעצמן.. אבל ההבדל בין הטלוויזיה לכתיבה הוא שבכתיבה יש כל כך הרבה דרכים להביע את המחשבות שלך והתחושות, ואם היית רוצה להביע עצבים, לדוגמה, היית אומר שהדמות דפקה באגרופה על הקיר או התחילה לזרוק חפצים וכ'ו ומתאר את העוצמה של כל דבר שהיא עושה, ולמשל אומר שתןך כדי היא התחילה לצרוח לעצמה משפטים שבעצם רצית להעביר דרכם את המסר. זה ממש גורם לכל הרגש להתממש ולהיות בולט יותר, ואני חושבת שאת היתרון הזה שבכתיבה לא ניצלת.
בכל מקרה, נהניתי מהרעיון הכללי.

אנונימית
שואל השאלה:
זה לא סיפור, זה קטע שעובר לבנאדם בראש.
דיאלוג עם עצמו, מחשבות של מקלחת אם תרצי (;
אהבתי ממש! כל אחד יכול לקחת את זה למקום שלו ולהתחבר. מצויין.
אולי טיפ יחיד שאפשר לומר זה שמירה על סימני פיסוק.
נסה גם לכתוב במשלב גבוה, זה יכול לשפר כתיבה במלא:)
בהצלחה!
זה ממש יפה אבל במה הוא נאבק לא הבנתי
שואל השאלה:
א. אני בן
ב. הכתיבה שלי כן נועדה לפריקה ולשחרור, את לא יכולה להגדיר מה מטרת הכתיבה.
זה לא מספיק טוב לפי דעתי.

להבא, תנסי לדבר מעמקי נפשך, תסבירי למה את פגועה, הכתיבה לא נועדה לשחרור עצבים.
וואו זה מושלם, אהבתי ממש! ^_^