יכולת למנוע את זה אבא. את כל הפחדים, הטראומות, הצלקות והכאב. יכולת למנוע אבל היית כה אנוכי לחשוב רק על עצמך. להמשיך להמר ולהגיע הביתה זועם וחמום מוח ולהוציא את כל העצבים עליי ועל האחות הקטנה שכבר איננה.
תראה למה גרמת אבא! הרגת את הילדה הקטנה והשמחה שפיזזה בבית בכל פעם שלא היית, שחייכה חיוך גדול שהסתיר את העצב והפחד. הרגת אותה נפשית ואז פיזית; כשקפצה מהמרפסת בגובה 12 מטר ושברה את המפרקת. הדם שלה על הידיים שלך, אבא.
ואתה יודע מה עוד קרה? בגללך אני לא מסוגל לחייך אפילו חיוך קטן, בגללך אני לא מסוגל ללכת. אני כלוא בתוך כסא גלגלים מתפלל שיגאל אותי האל. לעזאזל, אפילו להתאבד ללא עזרה איני יכול.
ואתה קורא לעצמך אבא. אבא זו דמות שמכילה, שמקרבת שנוגעת בלב ומשכיחה כל צער וכאב. אתה בדיוק ההפך מזה, אתה מפלצת, השטן בהתגלמותו. הרסת את חייך ואז השמדת כל חלקיק מאיתנו.
אתה לא ראוי להיקרא אבא, אתה ראוי להיכלא ולצעוק מאות שנים מסבל וייסורים. כי מי שיראה אותך, ירצה למות. זה מי שאתה, אבא.