אני מיואשת ונמאס לי.

העניין הוא כזה. אני שונאת את עצמי.
אני מנסה המון להלחם עם עצמי אבל זה לא עוזר. לא משנה מה אני עושה וכמה אני מנסה- תמיד אחזור למצב ההתחלתי.
במה אני מנסה להלחם? במחשבות, בהתנהגויות.
מחשבות שמתחילות באני לא מספיקה טובה, חכמה , יפה, מוצלחת עד מחשבות של אני כיעור מהלך וגמדה, אני תמיד אשאר לבד, לא מגיע לי לשמוח, לא מגיע לי לצחוק, לא מגיע לי שום דבר טוב,אף אחד לא באמת אוהב אותי, אני שונאת את עצמי, אף פעם לא יהיה לי טוב, אף פעם לא אשיג את החלומות/ מטרות שלי.
זה ממשיך בהתנהגות של הרס עצמי באמצעות התקפי זלילה בהם אני אוכלת הרבה מתוך שנאה עצמית/רגשות ומחשבות שליילים. התקפים בהם אני אוכלת מלא וכמעט הכל וזה לא מונע כלל מרעב אלא רק מהמחשבות, הרגשות והשנאה העצמית.
"אז תחליפי את המחשבות האלה" "אז תתחילי לאהוב את עצמך" "תעצרי את עצמך". אם זה היה כל כך קל הייתי עושה את זה ממזמן.
אם אלה החיים שלי אז לא תודה. איך מתעוררים מסיוט אם אתה בכלל לא ישן?