כל הזמן שאני מרגישה שאני לא יכולה ללכת לבית ספר אמא שלי מתקשרת למחנכת ועושה סיפור.

כאילו אני כתבתי את השאלה הזאת!
אמא שלי לא הייתה מתקשרת היא הייתה מאיימת ועושה את המוות

וואו בול אני. רק שאמא שלי פעם הייתה מחרימה לי דברים וכו', היום היא יודעת שאני בוגרת לקבל את ההחלטות שלי בעצמי. תראי לה שזה לא הגיוני שהיא צריכה להיות לטובתך ולהבין אותך, והיא עושה בדיוק ההפך. אמא שלי הפסיקה להציק לי ונתנה לי לבוא מתי שאני רוצה כשהיא דיברה עם הפסיכולוגית שלה על זה, והפסיכולוגית במקרה הזה הייתה לטובתי. ובקשר לבית ספר זה כל כך אני. המון היו לא באים, ותמיד היו מתייחסים רק לזה שאני לא מגיעה. אני בטוחה שאת עוברת לימודים וימים לא קלים, כל אחד צריך גם קצת חופש לעצמו, ויש ימים שזה פשוט לא מתאים. את יכולה לתת לעצמך לנוח ולהרגע הלחץ ממש מחרפן, ומותר לך, לכולנו יש יום רע, שפשוט לא מתאים. אני בטוחה שאת מספיק בוגרת בעצמך כדי לקבל את ההחלטות לבד. מקווה שעזרתי. (:

נראה שזה קורה לכולנו באיזשהו שלב ככה שמישהו אמא שלך תבין שאת בוגרת מספיק כדי להחליט אם ללכת או לא (תגרמי לה להבין את זה )