28 תשובות
בסדר, רגיל, לא משהו שונה או מוזר, פשוט כמו כל אחד. מה באמת שאני מרגישה רגילה, לא משהו מיוחד או שונה, החיים שלי בסדר גמור. אני רואה סרטים, טלוויזיה, קוראת עיתונים וזה. אני חולמת לצייר אנימה, כרגע הצלחתי לצייר את העיניים בעיקר.
אני הייתי דתייה ובתור דתייה אני יגיד לך החיים שלנו מה זה כיפים ולהרגיש דתייה זה ממש לא קשה תלוי למי אבל תלוי איזה דתייה חרדיה לא הייתי אלא הייתי שומרת שבת וחגים אבל מסתובבת עם בנים כן גם עכשיו אני ככה וזה דיי כייף
אני דתי מסורתי כזה, אני מרגיש שזה גאווה סיפוק, ואושר עצמי.
החיים שלנו כמו שלך, ושל כל אחד אחר.
אני לגמרי שלמה עם זה, זאת האמת שלי וזאת האמונה שלי.
והחיים שלי הם בדיוק כמו של כל בן אדם אחר
שואל השאלה:
אתה מעלי אם היית באמת דתי לא הית מוציא שם רע למגזר שלך, ואל תיפגע פה באנשים מתחזה
אנונימית
אני כל יום ויום מאושרת ומודה לה' על הדרך חיים שלי.:) פשוט לא יכולתי לבקש אחרת
אולי זה ילד שכופים עליו להיות דתי? אם הייתם דתיים באמת הייתם דנים אותו לכף זכות.. אני בישיבה יש דברים שאני לא אוהב אבל מחוייב לעשות אבל סהכ אני חושב שהדת היא דבר חכם.. אני רואה היום חילוניות ששוכבות על ימין ועל שמאל למה להתחתן עם דבר כזה אני שמרתי על עצמי אני רוצה מישהי שמורה ושנבנה בית טוב אם הוא יהיה דתי זה כבר אלוקים יחליט
בערך מאז שנולדתי אני דתיה. אז עד גיל מסויים לא הרגשתי כלום. כמו מין שגרה משעממת
לפני שנה או קצת יותר התחלתי לחקור והגעתי לתשובות. אני מאגישה הרבה יותר שלמה. כלומר, בטוחה בדרך שלי. בלי פניות בעזרת ה
ברור שישנם קשיים. לא הכל דבש ואוכלים הרבה חרא מאנשים מהסביבה החינוכית
אבל בכללי כמו שכתבתי למעלה^
בתור מישהי שהייתה דתייה, בשבילי זה היה מאוד קשה רוב הזמן אני הרגשתי פשוט רע, כי כל דבר נעשה בכפייה ולא מתוך רצון, היה לי קשה לשמור שבת, ללבוש רק חצאיות וחולצות עד המרפק ובשלב מסויים הפסקתי להאמין.
כרגע אני "דתייה " כי אם ההורים שלי יגלו את האמת הם יעיפו אותי מהבית.
אנונימית
מאושרת! חיים טובים!
אנונימית
אנחנו בחיים הטובים כמו שאומרים.. וחוץ מזה אנחנו מצפים למשיח שיבוא ויגאל את עם ישראל ואז כולם יכירו את בורא עולם. מהו. ואיך הוא מנהל את עולמו. שעל זה אנחנו מתפללים כל יום. זה יהיה יום גדול לכולם. וכמובן שכולם יהיו באירוע הגדול הזה.. גם אתם.:):):
מאמין
קשה לי ממש, אני בת 16 ופחות מתחברת לדת, אני מאמינה מאוד אבל לא כמו המשפחה שלי.. אני הכי קטנה ויש 7 אחים מעליי, כולם דתיים מאוד, אני רבה הרבה עם ההורים שלי והם לא מכבדים את הדרך שלי, אני לא מדברת עם אבא שלי חודשיים ואני רבה איתו על בסיס יומי והכל בגלל שהוא מתעצבן שאני לא הכי דתייה.. הכל בסדר, אני מחייכת אבל מאמינה שאני יגדל ויעזוב את הבית
באמת אחלה חיים.
אני מרגיש שלא חסר לי כלום.. אלא אפילו יש לי יותר מכולם
אנונימי
מרגישה גאווה! החיים שלי הם חיים בדיוק כמו של שאר בני האדם על כדור הארץ.
אני דתיה מבית, כל המשפחה שלי דתיה ולכן האמונה והמסורת תמיד היו חלק משמעותי בחיים שלי. עד לפני כמה שנים לא שאלתי יותר מדיי, חייתי עם זה בסבבה.
הקושי התחיל אצלי ברגע שהתחלתי לפתוח ראש, להסתכל בצורה ביקורתית על דברים, לשאול הרבה יותר ולרדת לעומק. הייתה לי תקופה לא קלה עם עצמי של - מה זו בכלל אמונה? מי זה אלוקים שאני מאמינה בו? האם זה בזכות עצמי או בזכות הבית? ובאיזו דרך אבחר כשאהיה בת 18 ואהיה ברשות עצמי?
חיפשתי וקראתי הרבה על הנושא הזה, אני חושבת שזה הוביל אותי למה שאני היום. יותר מחוזקת, אבל עדיין ביקורתית, עדיין יש לי המון מה לשאול ויש לי המון מה לתקן ודרך ארוכה לעשות. עם זאת - אני מאמינה באמונה שלמה שיש אלוקים, ואם תשאלי אותי מה זה בשבילי להיות בחורה מאמינה באלוקים ומקיימת מצוות, אדע איך לענות לך, כי אני מרגישה שזה אחד הדברים שעושים לי טוב.
חוץ מזה, זה תלוי מאד במשפחה.
זכיתי להיוולד למשפחה מאד ליברלית, שמחנכת אותנו מתוך אהבה, לא לוחצת, לא מכריחה. מעודדת חשיבה ביקורתית (שמתי לב לזה רק כשהתבגרתי, כשהייתי ילדה לא ביקשתי את זה מאד) כל הדעות זוכות להישמע ויש לך את המקום האישי שלך בתוך כל הדת.
קצת חפרתי, אבל זה בגדול.
אני מרגיש נפלא, שאני לא מסתכן במוות, בלאבד את העולם הבא שלי.
החיים שלי...? ברוך השם שאני חי, אם בכלל.''צדיקים במיתתם קרויים חיים'' ו''רשעים בחייהם קרויים מתים''.
עוד משהו, אני לא דתי, אני חרדי.
מרגיש מדהים. אני פשוט שמחה שנולדתי עם האפשרות ישר למצוא את האמת שלי מבלי לחפש אותה כל החיים.
אני אישית חושבת שהחיים הדתיים אלה החיים הכי טובים שיש. אצלי אישית בבית הספר (חרדי) אין את הקטע של ה"מקובלים ולא מקובלים" כולם עם כולם, כולם בסדר אחד עם השני ואין מישהו שהוא מעל האחר, שזה הדבר הכי טוב שאפשר לבקש.
להיות דתיה זה משהו שנולדתי אליו.. באיזשהו שלב הגיעו השאלות של למה? מה המשמעות בחיים? וזה פשוט נותן תשובה. לשמור מצוות זה משהו מרומם, ברור שבהתחלה נראה תמוה וקשה אבל כשמבינים באמת מה עומד מאחרי כל דבר זה גם נהיה יותר קל ונותן הרבה הרבה משמעות להכל ורצון כן לעשות ולהמשיך.. וגם עצם זה שיודעים שיש השגחה בעולם וכלום לא קורה סתם, האפשרות להתפלל ולבקש, העובדה שאתה יודע מה דורשים ממך, איך לחיות חיים נכונים וטובים..
אנונימית
אני לומדת בבית ספר דתי שיש בו רק בנות, אני בבני עקיבא, אין לי קשר עם בנים בגילי, אני מרגישה שהחיים שלי משעממים כי אני כל הזמן רק עם בנות וזה נמאס, אבל מצד שני ממש כיף לי להיות דתיה כי אני אוהבת את הערכים והמוסר של התורה וגם כשקשה לי אז יש לי בטחון כזה שאני לא לבד וה' יכול לעשות הכל והכל יהיה בסדר וזה מרגיע אותי.
דוסית ;)
אני דתי ממתי שנולדתי אז אני מרגיש רגיל לגמרי. אני יכול באותה מידה לשאול אותך איך את מרגישה בתור חילונית
עד גיל מסוים הרגשתי כמו כל אחד אחר אבל בזמן האחרון יצא לי להיות הרבה בסביבה של אנשים חילוניים והבנתי שאני קצת שונה מהם. טיפה יותר ערכי, יותר רוחני.. גם חילוניים שרק קצת מחוברים לדת הם יותר ערכיים מבדרך כלל.
בעיקרון החיים שלי הם אותו הדבר..
אני הייתי חרדי ותכל'ס זה היה ממש לא נורא. לא ממש קשה לשמור שבת וכל הדברים הקלאסיים, אבל כשמתחילים להטיף על נקודות קטנות ומשוללות הבנה (כמו שירים בנגן או לבוש) זה כבר לא נעים.

עכשיו אני דתי (בערך) ואני מרגיש שלם מאוד עם האמונה שלי. מאושר אני לא כי אני לא חושב שאהיה מאושר לעולם (וזה גם לא מפריע לי), אבל מרוצה מהעסק? בהחלט.
הכל טוב. מרגישה שיש לי משמעות ומטרה בחיים
אבל מעצבן אותי שמתרחקים ממני ברגע שרואים שאני לבושה צנוע
כאילו אני לא בן אדם רגיל
רגיל לגמרי. גדלתי דתייה מאז ומתמיד.
אני כן מסתובבת עם בנים בגילי, כן יוצאת וכן שומעת שירים באנגלית, ואני מרגישה מאוד שלמה עם האמונה שלי, למרות שלפעמים כן יש דברים שמציקים לי כמו לכל אחד.
אנונימית
אני לא דתי אבל חשוב לי לענות..
דתיים שנולדו בתוך זה לא יכולים להגיד שזה משהו מיוחד ומרגיש טוב זה כמו שתיש לי משהו שנולד למישפחה עשירה איך זה להיות עשיר הוא יגיד רגיל כי הוא נולד בזה אבל עכשיו דתים שלא נולדו בתוך זה אז עם יכולים לענות אחרת
אהה.. מעולים.. אין דאגות והכל מצויין.. שלום בית מעולה ושמחת חינם..
המון חסד יש בדת ונתינה.. ואני ממש אוהב את זה..

זה לא גרוע כמו שחושבים..
זה הדבר ממש טוב.. שבת בכלל..
אנונימי
לזה עם הוודקה, אני חושבת שאנחנו כן יכולים ויכולות להגיד שטוב לנו אפילו שנולדנו לזה, כי זה תיאור מצב
דוסית ;)