כתבתי משהו, אשמח לשמוע מה דעתכם הכנה! ואם יש הצעות לשיפור

כשפקחתי את עיניי ראיתי למולי תהום.
ניסיתי לזוז, לצעוק, לברוח,
אבל הכל נשאר במקום.
הייתי קשורה, כבולה בין חוטים עבים,
ותוך רגע הגוף מאותת למערכת העצבים.
איום. איום. זה הסוף, זה נגמר
המחנק החזק בגרון כואב ומר
מנסה להבין אם אני בחלום
מי לעזאזל הניח אותי מול תהום?
אבודה בין שקט לנשימות כבדות,
מנסה להשתחרר, אבל הידיים רועדות
אני משתגעת. מאבדת שליטה.
ופתאום בום! התקווה מחליקה,
מתגלגלת הישר לחלל הריק,
מראה לי שתכף גם אני אמחק.
אני מפחדת, אני בודדה,
שואלת שוב ושוב למה? במה אני אשמה?
ואז, בלי הכנה, אני נזרקת לאפלה,
ופתאום אין בכי, אין צעקות,
החשכה כבר לא מבהילה.
אני עוצמת עיניים, חיוך קטן מתוח,
הגעתי לרגע הכי מפחיד, הגעתי להשלמה.
אני מחכה לנפילה, למוות הקר,
אבל פתאום הכל נרגע, ואני חוזרת למציאות,
עטופה בקור של אחרי התקף חרדה.