אוף אני מרגישה שאין לי משמעת עצמית

לא לוותר לעצמך ולהתמיד

זה קורה לכולם. גם מי שנראה לך עם הכי משמעת עצמית בעולם והתמדה זה קורה לו.
אין לך טעם להלקות את עצמך על זה. הדבר הכי טוב שאפשר לעשות זה להמשיך בדרך שלך, לתכנן זמן מראש, ולהאמין בעצמך. אפשר לעשות 90 אחוז טוב וזה עדיין מעולה. זה לא הכל או כלום.
מה שקובע זו ההתמדה, וזה שאת מודעת ומוכנה להשתפר זה כבר גורם לך להשתפר.

תמשיכי בשגרה שלך ותרימי לעצמך כל פעם שאת מצליחה, גם אם אלה הצלחות קטנות 3>

ברגע שאת עושה משהו למען עצמך, את תודי לעצמך אחר כך. קומי ותתחילי גם אם זה לא מושלם!

זה מאוד כללי לומר שאין לך משמעת עצמית, קודם תסבירי מה זה באמת אומר.
רוב הסיכויים שהבעיה היא בכלל לא "משמעת עצמית" אלא שאת מנסה לעבוד בצורה לא יעילה.

שואל השאלה:
זאת אומרת שאני מרגישה גם מבחינת אוכל שבתקופה האחרונה אני קצת מזניחה את הגוף שלי ופחות מתאמנת בגלל שאני בעומס בלימודים אבל אני יודעת שאם יהיה לי רצון אני כן אצליח בזה ובאיזשהו מקום מרגיש לי שזה רק תירוץ
וגם מבחינה של נגיד ללמוד למבחנים אני לרוב דוחה את זה לרגע האחרון ואני יודעת שיש לי זמן ללמוד ואני יכולה לקום וככה לא להיות בפאניקה ברגע האחרון (נגיד זה בדיוק מה שקורה לי עכשיו עוד מעט יש לי מבחן בסוציולוגיה ואני סתם לא קמה ובאמת עושה משהו ואני יודעת שאני כן מסוגלת) ובכללי זה גם מלחיץ אותי כי יש לי חברה שהיא עם משמעת עצמית ככה שלא בא לי להרגיש בפיגור

תקשיבי אני בול כמוך אני גם מרגישה באסה עם עצמי שאני לא מגיעה ל3 אימונים בשבוע או שאני לא אוכלת מושלם כמו שאני רוצה או לא מגיעה לגירעון קלורי מספק אבל בסוף אני עושה את ההכי טוב שלי ויודעת שאני במודעות..
תנסי להכניס אימונים קצרים גם אם זה רבע שעה עשרים דקות, צעדים גם מצויין. את יכולה גם לעשות הכנות מראש של אוכל שיהיה לך זמין.
בסוף זו תקופה שעוברת

את מזכירה לי את עצמי באמת.
אני חושבת שבכלל כל הקונספט של "משמעת עצמית" כמו שמציגים אותו הוא די בעייתי; אבל לא כי אני חושבת שצריך לעשות מה שבא לנו וכל היום לשבת ולשחק בטלפון, אלא כי זה הרבה פעמים אומר: להכריח את עצמך לעשות דברים ולשחות נגד הזרם.
וזה מאוד בעייתי כי בטווח הארוך זה מתיש אותך וזה גם לא יעיל בכלל.
עכשיו תשימי לב לדיבור העצמי שלך:

"מרגישה שאם יהיה לי רצון אני אצליח"
"רק תירוץ"
"סתם לא קמה ובאמת עושה משהו"
"יש לי חברה עם משמעת עצמית" (אבל את לא חברה שלך)

אם תשימי לב היית יכולה להחליף את כל המשפטים האלה ב"אני עצלנית", אבל לומר על עצמך שאת עצלנית זה גם לא נכון וגם לא יעיל. זה כמו ששאלתי אותך מה הכוונה ב"אין לי משמעת עצמית". את צריכה להבין מה זה אומר. כשאת אומרת: "אני סתם לא קמה למרות שיודעת שאני מסוגלת." מה שאת עושה זה להסתכל על הסימפטום במקום על הבעיה. זה שאת לא לומדת או מתאמנת זאת לא הבעיה: הבעיה היא *למה* את לא לומדת/מתאמנת/עושה כל דבר.
וזה אחד הדברים שהכי קל לפספס כשאת חושבת רק באופן שטחי של "אני לא עושה x סתם ככה" במקום לראות מה יש מתחת לפני השטח. זה יכול להיות משהו כמו: המשימה מורכבת מדי ואת לא יודעת איפה להתחיל.
אני אתן לך דוגמה אישית שפעם היה לי מאוד קשה לסדר את הארון כי הייתי שמה את כל הבגדים על המיטה ואז הייתי נלחצת כשרואה כל מה שיש. עכשיו אני מוציאה חלק חלק והרבה יותר קל לי לסדר.
ואם אני לוקחת את הדוגמה שלך את יכולה ליצור דדליין פקטיבי לעצמך שבו את צריכה להגיש משימות לפני התאריך האמיתי( אבל זה עובד רק אם את מתייחסת לזה ברצינות) עוד משהו שאישית עוזר לי זה להבין גם שאם אני נפטרת ממשימה אני יכולה ליהנות בראש שקט.
קיצר תמצאי מה הבעיה ואז תפתרי אותה. זה יעזור לך בכל דבר

דבר שני: לשנות את הסביבה והדרך בה את עושה דברים במקום להסתמך על "משמעת עצמית" וכוח רצון.
אם קשה לך להתרכז ואת כל שנייה בורחת לטלפון, אז תשימי אותו בקצה השני של הבית הכי רחוק ממך.
אם את צריכה תשתמשי במוזיקה
כל דבר שיעשה לך חיים קלים, תשתמשי בן

דבר שלישי ואחרון: אל תכריחי את עצמך!!
בחיים בחיים אל תכריחי את עצמך
תעשי דברים כי את רוצה לא כי את "חייבת"
זה מה שגורם להבדל הכי גדול.

שואל השאלה:
תודה על ההשקעה בתשובה ^

בשמחה