האמת שהתחלתי לכתוב משהו סתם לכיף, סיפור מתח.. איך יצא לי?

זה מה שכתבתי עד עכשיו:

הדלת נטרקה בחוזקה וזו לא הייתה היא שטרקה אותה.
העננים בחוץ נעו בחרדה כאילו ניבאו את שעומד לקרות, או לפחות *תוכנן* לקרות.
היא ישנה, פה סגור, גוף שרוע על המיטה הזוגית, רק שלא היה לה עם מי לחלוק אותה; שיערה השטני החלק נפרש כמניפה על הכרית. כל כך יפה..
כצללית של מלאך אנושי אט אט הוא התקרב אליה - עד שהצליח להרגיש את נשימותיה. איך לא שמעה את רעש הדלת הנסגרת?
בדממה שלף תיק קטן ונבר בו עד שמצא את שביקש. ביד רועדת הוא כיוון את הכלי החד אל ליבה. זאת הפעם הראשונה שהוא...
כן! עוד רגע.. עוד קצת לא. כן.
בום! משהו קר הלם בו.
"לא היום," שמע טון זדוני קרוב-רחוק, והתמוטט על הקרקע.

כאב הלם בראשו. אור לבן קרן מהתקרה והוא הבחין בצינורית העירוי בידו, מה שעזר לו להבין היכן הוא. מה קרה? כמה זמן הוא שכב שם? הדבר היחיד שהוא זכר הוא שרצה לפגוע. אבל היסס. ואז..
ליל אמש חזר אליו בפעימה, והוא תהה לעצמו מי היה האדם שגרם לו להגיע לכאן.
הוא **כמעט** פעל מתוך אינסטינקט, לפגוע, להרוג, לרצוח. הוא **כמעט** ביצע את שהוטל עליו, אבל לא. התוקף המסתורי עצר אותו מלבצע את זה. הוא עצר אותו בצורה מכוערת, לפחות כך חשב. אבל, הוא מנע ממנו להיכנס להליכי משפט, שבסופם ככל הנראה שהיה נכנס לכלא, על הריגה, אולי רצח.
היה מגיע לה. לאותה בחורה יפה, מליסה קראו לה? הוא אפילו לא ידע את שמה של ה"כמעט" קורבן שלו. במקום זאת הוא הפך לקורבן בעצמו.
בזמן ששקע במחשבותיו, הוא לא הבחין בדמות חצי מוכרת שהתיישבה לידו מי יודע כמה זמן? "שלום לך," אמרה הדמות בקול עמוק. "איך אתה מרגיש?"

*המשך בתגובות כי מסתבר שאפשר עד 2000 תווים*