הייתם קוראים? רק עכשיו התחלתי לכתוב האמת

התחלה
היום כמעט נגמר, יער ישב לו בחדרו הקודר כשקול הריבים של משפחתו בחדרים מתחתיו מהדהדים דרך הקיר.
יער התנדנד בכיסא שלו מצד לצד, בזמן שמחשבותיו רצות בראשו . כשידיו לא משחררות מכדור הגומי שנקרע מהר לאחר שיער מצא אותו והניח אותו על שולחנו כבר מלפני כמה חודשים
מאי נכנסה לחדר, הדלת השמיעה חריקה קצרה
יער הפנה את ראשו אליה והרים את מבטו.
"איך אתה מרגיש? "
היא פלטה, כשהיא נשענת על אותה הדלת החורקת
יער הסתכל עליה, במבט מבולבל, הוא לא הבין מאיפה היא באה, ולמה היא התחילה שיחה איתו בפתאומיות.
הרי זה מובן מאליו שאחים עם פער של 5+ שנים בגיל לא מקיימים סמול טוק, בטח לא אחרי אשפוז שמשך לפחות חודשיים שלמים
חודשיים שלמים בהם הם לא דיברו, לא יצרו קשר, ולא שלחו מסרים.
מאי טפחה בכתפו של יער, להעיר אותו מהטרנס שקיבל פתאום.
"..בסדר גמור? "
הוא פלט, כשקולו עייף וכמעט לא נשמע.
"..יופי."
מאי יצאה מהחדר, ולא טרחה לסגור את הדלת מאחוריה
יער צפה בה מתהלכת אל החדר שלה, שממש מול חדרו, רק בהמשך המסדרון
היא סגרה את דלתה ונשמעה טריקה שקטה, כאילו הוכרחה לצעוד אל חדרו של יער ולשאול את שלומו
ברגע זה, האסימון נפל ליער, המשך