כתבתי משהו ברגע של סערה פעם ראשונכ שהתחלתי לכתוב משהו מילה אחרי מילה שיצא לי מהלב בלי לחשוב פשוט אז אשמח לשתף

מרגיש לבד , נכנסתי לבועת סבון ענקית שהשריפה עוטפת אותי מכל כיוון ואין מי שיבין אותי
אין מי שישמע את הקול שלי ואין מי שיתמוך
לא מצליח לשחרר את הדמעות שכל כך רוצות לצאת ולא יודע איך לצאת מתוך הבלאגן שהכניסו אותי אליו ללא רצוני
תמיד נותן לכולם , עוזר לאנשים שלא ביקשו
דואג לכבד את כל מי שאני מכיר ואם אני טועה אני משתדל תמיד לעזור ולתמוך , להקשיב ואם צריך גם לתת בית חם , מה שהלב שלי יודע להציע זה בית חם.
אנשים תמיד ימצאו בי וידביקו עליו תווית אחרת ללא הבנה למה זה קורה
תמיד יסתכלו עלי בעין אחרת
או שישנאו אותי או שיאהבו אותי
אבל אף פעם לא מצאתי את הבן אדם שיראה את הטוב שאני מביא לעולם , נשמע מתנשא נכון?
אבל אני סהכ יום אחר יום חושב מה היום , איך את היום אני עובר יותר טוב
אף פעם לא היו לי חברים אמיתיים , הייתי רוצה כאלה
חבר שאוכל להתקשר אליו ב 2 בלילה ולפרוק לו , להגיד לו הלילה אין לי איפה לישון
הלילה אני צריך עזרה
ואני רוצה להסתדר בעצמי , אני רוצה אבל אני מרגיש שכל העולם נגדי .
כולם יכולים להגיד " אנחנו רוצים שיהיה לך טוב" אבל בפועל? אני עם אינטיליגנציה יותר חזקה ממה שכולם מכירים אותי באמת , אף אחד לא מכיר אותי באמת .
אף אחד לא ניסה
אני מחכה לאחת שתבוא ותבליט לעולם את מי שאני , אני לא הצלחתי
ניסיתי להראות לכולם הנה יש פה בן אדם טוב , ללא אינטרס כמו שכולם חושבים .
במה צריך עזרה , למי קשה , למי כואב הלב כי יש לי פאקינג יכולת להרגיש כאב של אחרים
אני יכול לראות בשניה ולהרגיש בשניה מי לא בסדר גם אם הוא יכחיש , בסוף אגלה שצדקתי
אולי יבוא יום וארגיש אחרת
אולי יבוא יום וארגיש שמישהו רואה אותי
אולי יבוא יום ויהיה לי חברים אמיתיים
אולי יבוא יום ואוכל באמת לממש את עצמי כמו שאני מנסה אבל פעם אחר פעם בא הגל העצום הזה שנותן לי כאפה ומחזיר אותי לחוף ללא רצוני
אולי יבוא יום וארגיש שמכבדים אותי , שרואים אותי ושאני לא מובן מאליו לאף אחד
אולי יבוא יום וינסו באמת להכיר את מי שאני ולא לנצל אותי.
אולי יבוא ...