ביהדות יש הרבה פרשנויות לתורה, האם לדעתכם דת אמיתית יכולה להיות עם פרשנות?

סומכים על הקב"ה שנותן בינה לתלמידי חכמים אמיתיים לפרש כראוי

זה כל כך עמוק
אני אענה על השאלה שלך מהסוף להתחלה:
איך יודעים שהפירושים נכונים ואמיתיים בכלל?
קודם כל הפירושים הרבים לתורה פורשו על סמך כללים ומידות מדוייקים שלפיהם נבחן הפירוש
התורה שבעל פה היא תורה הכוללת את הכללים והעקרונות והרעיונות ונמסרה למשה בסיני והועברה מדור לדור, ובהתאם לה בוחנים כל פירוש

התורה היא אלוקית.
היא מחשבתו של הקבה.
ובגלל גדלותו של הקבה שהוא אין סופי כך מחשבתו היא אין סופית, ובכל סימן הכי קטן בתורה יש אינסוף פירושים ומשמעויות.

היהודי שפירש אינו המציא פירוש, אלא גילה פירוש
הוא עלה על רעיון אלוקי שגלום במילים

ואיך יתכן ששני אנשים לומדים את אותו הפסוק, וכל אחד הגיע למשמעות שונה?
לכל יהודי יש נשמה ייחודית שמגיעה משורשים שונים, וכל אחד מאיר את התורה באור הייחודי לו.
אינסוף הפירושים לתורה אינם מעידים על עיוות והמצאה, אלא על העושר והחיים שנובעים ממנה.

דבר שלא מסתדר עם מה?

שואל השאלה:
יש מלא דוגמאות, למשל דברים שלא מסתדרים עם מה שחקרו בדור שלנו ואז מנסים להסביר ולתרץ למה התורה התכוונה... ויש עוד מלא כיוונים לזה.

לא כולם אוחזים כמותי, אבל אני אוחז שהאחרונים שהיה להם אבסולוטיות היו חז"ל, ולאחריהם כבר יכלו דור הגאונים לטעות, וכן מצינו שלפעמים דחו האחרונים את רוב ככל הראשונים או אף כולם, בין מסיבה מדעית שלא נודעה בדורם ובין מחמת שרואים בש"ס היפך דבריהם.

אמנם בדברי חז"ל, אני אוחז שהם באמת ידעו אשר אמרו בחכמה אלוקית, אלא שלפעמים דיברו במשלים ולפעמים כוונתם הייתה כפשוטם, ולפעמים רבותינו בדורות הקודמים פירשו חלק מהמשלים כפשוטם בטעות עד שנודע לנו כיום במחקר שטעו הראשונים שאי אפשר לפרש דבריהם כפשוטם, ובאמת דברי חז"ל באותו מקום לא היו אלא משל חכמה.

מקור הגישה שלי הוא בספר הנקרא 'ספר הברית השלם' לרבי פנחס אליהו מווילנא (ספר ששיבחו אותו בין אצל רבותינו, ביו הליטאים, בין החסידים, בין הספרדים, בין המקובלים בין המשכילים, ובין המתנגדים לכל הנ'ל כאחד).

עריכה: וכמובן שכמו כן יתכן שהאחרונים טעו, ההעיר על כך רבי חיים פלאג'י ואמר שאם יתחילו לעבור על טעויות כל האחרונים- אנחנו נכלה והם לא יכלו (כלומר- נמות לפני שנספיק להעיר על כל שגיאותיהם), אמנם אני לפעמים כותב מאמרים לברר דברי האחרונים, ואם צריך להעיר שטעו- אני לא נמנע מכך כלל אם לאחר דיוק דבריהם ובירורם עם הרבה מחשבה והרבה זמן עלה שבאמת הם טעו בהבנתם או שכתבו דבר מה מחוסר ידיעה במדעים (לפעמים אני מסתמך על הגרש"ז אוירבך שהיה בקיא במדעים בכמה תחומים בפיזיקה, וכן על רבי אריה קפלן זצ"ל שהיה פיזיקאי ויד ימינו של רוברט אופנהיימר, ראש רוב פרוייקטי האטום של ארה"ב, אך מלבד פיזקה הוא גם היה בקיא גדול בביולוגיה, כימיה, אסטרונומיה, מתמטיקה, פילוסופיה, היסטוריה ועוד. וגם אותו אני לא נמנע מלדחות), כי כן היא דרכה של תורה.

שואל השאלה:
גם זה שאומרים שמה שחז"ל אמרו זה משל - זאת גם פרשנות... פעם באמת האמינו בזה ועכשיו כשרואים שזה לא הגיוני אז אומרים שזה משל ולא באמת התכוונו...

ידוע לנו שהרבה מדבריהם משלים כבר בש"ס מחמת שהם לפעמים בעצמם הסבירו דברי עצמם כמשל כשראו שלא מבינים אותם.
כל השאלה היא האם ידוע לנו מה הוא משל, על סמך אנקדוטות.
אמנם במדרשים שמחוץ לגמרא הם בעצמם כתבו לרוב משלים ונמשלים, זה די מסתבר שגם במדרשים שהובאו בש"ס יהיה דרכם כך.
וכמו כן הם בעצמם כתבו שדרך החכמים לדבר במשלים, ומקורם כבר בספר משלי שראוי לכל חכם לדבר במשלים ולהסתיר כוונתו.

עריכה: כמובן שזו יכלה פרשנות בפני עצמה, פשוט אחת מסתברת. אמנם גם זה עבר במסורת שכך הוא עד הרמב"ם שהיה בערך 6-8 דורות לאחריהם (למעשה יתכן שעיקר הגדולה שלו על שאר החכמים הוא שהוא החזיק בהרבה יותר דברים שעברו במסורת מרוב בני דורו), שדבריהם הרבה פעמים נאמרו כמשלים. לאחר שהוא כתב כן כמסורת, היה לזה יותר תוקף מפרשנות רגילה.