אני רוצה להקדיש את זה לכל האנשים כאן שחייהם נהרסו ב7.10

אני רוצה להתחיל בלומר שאתם אהובים. שאתם חזקים עד כדי כך. שמי שאיבדתם, הורים, חברים, אחים, מאיש/ה אחד/ת עד למשפחות שלמות, חיילים, אימהות ואבות, כל אלה מסתכלים עליכם מלמעלה ורואים את הדרך המטורפת שעברתם, רואים את הכאב הבלתי נגמר שעברתם ושאתם עדיין עוברים, אתם ראויים להערצה מכל העולם.
אני באמת מצטער כלכך שעברתם את הסיוט הזה שכלכך לא הגיע לכם, והלוואי שהייתם מצליחים להיות מאושרים. כל בן אדם עובר המון, אבל לא כמו מה שאתם עברתם.
אני ממש הייתי רוצה להגיד לכם דבר חדש ולרפא את הפצע שלא נגמר, אבל אני לא יכול, וזה מעציב אותי כלכך כי מגיע לכם את האושר ולפגוש את האנשים שאתם מתגעגעים אליהם כלכך.
אי אפשר לתאר במילים כמה מעריצים אתכם. כמה אוהבים אתכם. אתם לא לבד בכאב.
אני מצטער מאוד אם הנושא הזה עדיין כואב לכם וזה לא מתאים לכם לקרוא את זה כי זה כואב מדי.
אני מאחל לכם את המשך החיים הטובים ביותר ואושר שכלכך מגיע לכם.
לעולם לא נשכח את כל הפצועים שנפצעו בגוף ובנפש.
לעולם לא נשכח את הגברים, הנשים והילדים, החיילים והחיילות, האחים, החברות, הסבים והסבתות, התינוקות, המתבגרים, האימהות והאבות וכל מי שהקריב את חייו למען המדינה.
יהי זכרם ברוך.