בוקר טוב, פעם ראשונה בחיים שאני חווה קראש מפחיד על מישהו אבל זה בחיים לא יוכל לקרות ביננו איך אני אמורה לחיות?

בדיוק כמו שחיית לפני זה.
את ממש רוצה אותו וזה לא אפשרי, אבל זה לא סוף העולם, את לא תמותי בלעדיו.
איזו דרמטיות "איך אני אמורה לחיות", פשוט חיים..

אם באמת לא יקרה שום דבר אז פשוט תנסי להשלים עם זה, עם כמה שזה שורף לצערי.

שואל השאלה:
מי שחווה פעם משהו דומה, לא יזלזל ולא יקרא לזה דרמה
גם אם אני מנסה להמשיך בחיי ולא להתרגש או להתייחס למה זה גורם לי להרגיש יותר מידי, הפגישות השבועיות הורסות הכל ומחזירות אותי לנקודת התחלה

למה זה לא יכול לקרות?

שואל השאלה:
לא באלי לפרט
אבל זה לא יכול לקרות בחיים לא משנה מה

את האמת שחוויתי משהו זהה לחלוטין.
ואת עדיין מגזימה, זה לא עניין של חיים ומוות.
תלמדי לווסת את עצמך ולהבין שלא תקבלי כל מה שתרצי בחיים, ואין מה לעשות, לאורך השנים תצטרכי לראות אנשים שאולי גורמים לך לאי נעימות.

שואל השאלה:
אני מווסתת את עצמי וחיה נהדר
רק שאלתי על תחושה שאני מתמודדת איתה
מזה התגובה הלא נעימה הזאת, כאילו זה ממש מעקצץ לך
אין לך משהו טוב לומר את יכולה לדלג לשאלה הבאה

מניסיון זה אחד הקשים אבל. עדיף לא להתעכב עליו כי זה כואב יותר וסתם להיתקע זה לא בריא.

תנסי לשכוח מזה ולהעסיק את עצמך בדברים אחרים. בנוסף אולי תתחילי לצאת עם אחרים.

מה יכול לעקצץ לי, שאת רוצה מישהו ולא יכולה לצאת איתו?
יש לי אחלה זוגיות תודה לאל, אני בסדר עם המצב שלי.
להרגיש שאת לא מצליחה ולא יכולה לחיות במצב כזה, זה לא תקין, אין מה לעשות, מישהו צריך להגיד לך את זה, את חייבת להתעורר על החיים שלך, לקחת את זה ככ קשה זה כבר פגיעה בתפקוד היומיומי וזה ממש לא בריא.

שואל השאלה:
מזה להתעורר על החיים שלי
בתור מה החלטת את זה
איזה יהירות אחות קחי נשימה לאיזה מסקנות קצת

את במפורש כתבת "איך אני אמורה לחיות".
אדם שלא יודע איך הוא אמור לחיות עם מצב ספציפי בחיים, הוא אדם אבוד.
להיות אבודה כי את רוצה מישהו וזה לא יקרה, זה מוגזם לחלוטין.

שואל השאלה:
טוב רק כי אמרת
גאונה שכמוך

אם לא היית אבודה, לא היית שואלת את זה בסטיפס.