זו פעם ראשונה שאני מנסה כתיבה אשמח לחוות דעת ושיפורים

לקראת החופש הגדול
התכנון היה להנות
לשכוח מהכל פשוט לחיות
להמשיך תחיים עם האנשים הנכונים
אבל החיים בסך הכל חנייה
כולם באים, חונים
אתה בטוח שהם הנכונים
אך בסוף גם הם יוצאים
אתה נשרט אתה נדפק
אתה לא מבין מה קורה
אולי הבעיה היא בי?
אולי אני מציק?
אולי אנלא מספיק מצחיק?
אתה מנסה לשכנע שהבעיה היא בהם. אך איך שוב החניה ריקה
יש לזה מסקנה, יש לזה סיבה
אתה שוקע אתה טובע
ושוב דבר אינו נובע
זה החופש הגדול רק רצית להנות
לשכוח מהכל פשוט לחיות
להמשיך את החיים עם האנשין הנכונים
אבל אף אחד לא נכון, כולם חונים כולם הולכים
ושום דבר כבר לא נכון, הכל מוביל אותך למכון
ושם אתה לא מלא שם אתה פגוע, שם אתה פצוע
הכתף צועקת להפסיק
הלב צועק תה לא מפסיק זה לא מספיק
ואל תסיק דבר תה לא חכם אתה הבעיה
בך היא השריטה
בך היא הפנימיות העצובה עם החיוך של הבן זו*ה
שגורמת להם לברוח שגורמת להם לצאת
הפריקות, הבעיות, החפירות והבדיחות
אולי נועדתי לחיות לבד?
אולי אני היחיד פה שחזק?
זה ששומע את העולם
זה שמקשיב פה לכולם
זה שבזכותו אני עוד כאן?
יום יבוא אהיה שמח, והכל יהיה בסדר
לקראת החופש הגדול אתה לא תפסיק פה להנות ושוב תחזור לחיות