אני מכורה לאוכל

איך באלי המבורגר
גם אני

אני איתך בזה
מה שאת מתארת זה לא חוסר שליטה ולא משהו דפוק בך
זה פשוט דרך שבה המוח שלך למד להרגיע כאב כשאין לו עוד כלים

ואני אגיד לך משהו בעדינות
האוכל לא הבעיה פה הוא רק הפתרון הכי זמין שהיה לך עד עכשיו
הבעיה האמיתית זה הכאב שאת מנסה לחבק כל הזמן מבפנים

וזה הגיוני לגמרי שזה נהיה מעגל
רע לך אז את אוכלת
קצת נרגע
ואז חוזר עוד רע ואת שוב מחפשת את אותו חיבוק

אבל זה גם אומר משהו חשוב
אם למדת דרך אחת להרגיע את עצמך את יכולה לאט לאט ללמוד עוד דרכים

לא להפסיק לאכול בכוח
אלא להוסיף עוד חיבוקים חוץ מאוכל
כמו לכתוב למישהו
לצאת רגע מהחדר
לשים מוזיקה
לשבת עם עצמך ולשאול מה באמת כואב לי עכשיו אפילו אם אין תשובה ברורה

והקטע הכי חשוב
את לא צריכה להילחם בעצמך
את צריכה להפסיק להישאר לבד בתוך זה

ואם אני אומר לך משהו כמו חבר
זה לא משהו שצריך להחזיק לבד בשקט
מגיע לך עוד עיניים על זה עוד תמיכה עוד מקום לפרוק
לא רק אוכל שיסגור לך את הרגש לרגע

ואני פה איתך בזה באמת

זה נראה שיש לך אכילה ריגשית... כיאלו אני בעד שתאכלי מה שאת רוצה. אבל תשמרי על הגוף שלך, תמצאי גם תעסוקה שאת אוהבת חוץ מאכילה

גם אני
אני אתחיל לבכות אם אין בבעלותי את האוכל שאני רוצה באותו רגע

טוב שאת מודעת לכך שהאכילה מגיעה ממקום רגשי, מודעות היא הצעד הראשון לשינוי.
אם הייתי את הייתי מנסה לחשוב על עוד צורות בהן אני יכול למלא את החלל הרגשי ולהתמודד עם הרגשות.
נגיד בכל פעם שהדחף לאכול עולה קודם הייתי שואל את עצמי "אני באמת רעב?", לאחר מכן הייתי מכיר בזה שאני כנראה לא מרגיש הכי טוב כרגע ושזה בסדר ומתפנה לעשות משהו שימלא אותי.
נגיד בעבורי הדברים האלה הם כתיבה, קריאה ונגינה.
מה ממלא אותך?

איתך באותה הסירה.. :( אוף