אני באמת לא יודעת מה לעשות אני מכורה לאוכל

תלכי לטיפול

לכי לתזונאית

שואל השאלה:
איזה טיפול ? פסיכולוגי? הייתי כלכך הרבה שנים ומגיל קטן לא עזר לי שום דבר לקחתי כדורים .. רק גרמו לי לעלות במשקל בכל מקרה אני אמורה להתחיל בתחילת שנה שיחות עם המטפלת שלי מהבית ספר וזה לא שזה לא עוזר לי מתקשה להתחייב טו מאצ מידע אבל כן..

זה נשמע קשה אבל זה לא-
תחתכי לגמרי מתוק מהתפריט שלך
תגידי לעצמך שהכל טוב את אוכל כרגיל מה שאת רגילה ואוהבת ובכמויות שאת רוצה ואם את רעבה את ישר אוכלת, אבל מתוקים לא.
זה נשמע קשה ברמות אבל זה לא, מה שעושה לנו את החשק למתוק זה מתוק. את תראי שאם תצליחי כמה ימים להתמיד בזה, יפסיק לבוא לך מתוק כל הזמן. כשאוכלים משהו מתוק רמות הסוכר עולות הרבה ומהר, ואז צונחות הרבה ומהר, ואז שוב פעם הגוף רוצה מתוק כדי להעלות אותן חזרה וזה לופ שלא נגמר
אם מפסיקים עם זה אז פשוט אין חשק לזה מראש
זה יוריד לך לא רק את החשקים למתוק אלא בכללי את החשק לנשנש ולאכול כל הזמן
אני יודעת שזה נשמע קשה אבל זה באמת לא כזה קשה כמו שאת חושבת, תתחילי מלהימנע מלאכול מתוק בבוקר- זה כבר לבד יעשה שינוי ענק. אין יותר גרוע מלפתוח את הבוקר עם סוכר, זה עושה רעב וחשק לנשנושים ומתוק למשך כל היום
אחר כך תחתכי לגמרי
זה ישנה לך את החיים מבטיחה, לא רק במשקל אלא את תרגישי הרבה יותר טוב ועם הרבה יותר אנרגיות
את פתאום תהיי בשליטה על עצמך, תוכלי לבחור מה לאכול ולא יהיו לך כאלה חשקים קיצוניים כמו שאת מתארת שאת מרגישה שאת חייבת חייבת עכשיו לאכול x ואין לך שליטה
מוזמנת להתייעץ עוד בפרטי❤

חוץ מלטפל בעצמך ולהתמיד אין עוד פתרוו

אחותי את עושה את זה מסובך יותר ממה שזה, אם את חסרת ביטחון לגבי הגוף שלך וכבר עשית את הבלתי אפשרי ירדת פאקינג 15 קילו, זה אומר שאת יכולה לעשות את זה שוב

שואל השאלה:
תודה לך אבל זה לא רק מתוק זה גם מלוח ואפילו יותר

^ברור לי, אבל כמו שכתבתי לחתוך את המתוק יוריד לך את החשקים באופן כללי ואת תהיי הרבה יותר בשליטה על מה שאת אוכלת
תנסי!
תני לזה שבוע ותראי איך את מרגישה

שואל השאלה:
בלתי אפשרי בת*** שלי אני שונאת את עצמי יותר עכשיו כל הטיקטוק שלי מפוצץ בנות דקיקות ואח שלי אומר שעם. הכמות משקל שלי אני יכולה לא לאכול שבוע

אח שלך ילד אפס מסכן ואומלל
תנתקי אותו מהחיים שלך עד להודעה חדשה
תשלחי לי הודעה בואי נדבר

שואל השאלה:
וגם אני לא מצליחה לרדת עוד הגוף שלי תקועע^

שואל השאלה:
חחח הוא באמת אפסון אבל הוא אח שלי

היי אנונימית יקרה,
קראתי את הפוסט שלך עכשיו ואני מקווה שאת בטוב. נשמע שאת חווה תקופה לא פשוטה, תיארת שהמחשבה על האוכל מעסיקה אותך, ייתכן והאכילה ממלאת אצלך איזשהו חלל רגשי בלב. תיארת גם את החשש להישאר לבד והשינוי שאת עוברת יגרום לאנשים סביבך להתרחק ושזה עוד יותר יעמיק את תחושת הלבד שאת מרגישה בתקופה האחרונה.

יכולה לדמיין רק עד כמה זה לא פשוט לעבור תקופה כזאת שמלווה בשינויים גופניים, וגם בחששות מאוד גדולים ובתחושה גדולה של כאב ועצב, ושהתחושות הללו סוגרות ואולי אפילו מקשות לנשום.

חשוב לי שתדעי שלפעמים תקופות קשוחות כמו התקופה שאת חווה עכשיו מרגישות כמו נצח, אבל חשוב שתחזיקי את התקווה שהתקופה הזאת היא רגעית ושתהיי בחמלה ובהבנה לעצמך גם אם יש רעשי רקע לא פשוטים סביבך.

יקרה, אם יש אדם קרוב שנמצא בסביבתך או גורם מקצוע שאת סומכת עליו השיתוף והשיח יוכלו לעזור ובעיקר לא תרגישי לבד ויהיה מישהו שיוכל לשאת את המשא הזה יחד איתך.

אני מתנדבת בעמותת סה"ר אם תרצי להמשיך ולשתף במרחב בטוח ולא שיפוטי את מוזמנת לפנות אלינו בווצאפ: 0559571399.

אל תישארי עם זה לבד
חושבת עלייך ושולחת לך חיבוק וכוחות
שלך
מתנדבת סה"ר