יאו נכון כשמגיעים לשלב הזה בדיכאון שאתה כבר לא מפחד מכלום ופשוט בא לך לעשות כל מה שפחדת לעשות עד עכשיו

פורפורציות ולזכור שדיכאון זה כמו מפלצת בראש שלך ושהמחשבות והדברים האלו בסוף מזינים אותו, אז כל פעם שאת חושבת על משהו כזה להגיד לעצמך אלף פעם בראש שזה מגיע מהדיכאון וככה את גם מדחיקה את המחשבה הזאת ומשדרת למוח שלך שאת לא רוצה את המחשבות האלו

מאיזו בחינה כיאילו מה רוצים לעשות? ובבקשה תשתפי מישהו ותפני לעזרה לא מגיע לך לסבול לבד

שואל השאלה:
אה אנשים לא בקטע כזהההה

שואל השאלה:
יותר כאילו צניחה חופשית וכאלה דברים מסוכנים אבל לא חלילה לעשות לעצמי משהו

שואל השאלה:
זה שלב שיצאתי ממנו ואין לי כוונה לחזור בחיים ואם זה יחזור אני אבקש עזרה אני לא רוצה לעשות את זה אני אוהבת את החיים שלי סהכ

לא. דיכאון זה חוסר טעם בחיים ברמה שלא אכפת לך כלום לא לאכול לא לישון מקסימום לבכות ורק להיות בתוך עצמך ובתוך הכאב שלך יותר ויותר זה מגיע לרמה שאתה מעוניין לכאוב יותר ויותר וזה מושך אותך פנימה. הייתי ככה חודשיים אחרי ה7/10, ראיתי דברים נוראיים. תודה לאל שיצאתי מזה. מה שאת מדברת זה משהו אחר, אולי זה כן מוגדר דיכאון אבל אם בכל זאת את מעוניינת לעשות משהו גם אם זה משהו מסוכן זה כבר מצב יותר טוב.

שואל השאלה:
דיכאון בא במלא צורות, לא לפחד למות זה לא טוב, זה מסוכן. וכן אני מאובחנת כבר שנים לא סתם ילדה שהחליטה שיש לה דיכאון

הבנתי. כנראה שזה בא בצורות שונות. בכל אופן אני חויתי את זה ברמה מאוד קשה שלא היה אכפת לי מכלום, אני בחור נורמלי ומשכיל והייתי הולך ברחוב כמו מטומטם כל היום עם בירה ביד זה קצת היה מעביר לי את הכאב.
בכל אופן תודה לאל יצאתי מזה עם ליווי תרופתי.
אני מאחל לך רק שמחה ואושר בחיים