אז הגעתי באופן רשמי לשלב הזה בדיכאון שבו אין לי כוח לבצע פעולות בסיסיות

מצטערת לשמוע
אני גם ככה
בקושי לצחצח שיניים יש לי כוח
את מוזמנת תמיד לדבר ולפרוק אני איתך באותה סירה❤

אני באותו מצב, רק שאני חייבת לעשות דברים, מה שעושה לי חרדה מטורפת והתמוטטות נפשית כל שתי דקות

שואל השאלה:
כן אוף, אני חייבת לקום כל בוקר לעבודה, ורק סיימתי בית ספר אז כאילו אני לא רגילה לזה שאני ממש *חייבת* ללכת לאיפשהו כל בוקר כי מבית ספר אפשר להבריז

שואל השאלה:
ופתאום כל המחויבות והלחץ הזה שוברים אותי

דבר ראשון, מצטערת לשמוע.
הייתי מציעה לך ללכת לטיפול פסיכולוגי. מניסיון זה עוזר.
תנסי אולי לשתף את המשפחה שלך שיקחו את האחריות שיש לך כרגע ויתמכו בך. שיוציאו אותך מהבית כי להישאר בבית רק מכניס לעוד דיכאון.
והייתי מציעה לך לעזוב שניה את המשימות והדבריםשיש לעשות, תתרכזי רגע בעצמך ותנסי להבין איך את מטפלת בעצמך ויוצאת מזה.
3>

בדרך כלל במצבים כאלה אני מנסה פשוט להתנתק ולהמשיך לחיות, בשלב מסוים נהיה קצת יותר פשוט להתמודד עם הכל. זה כנראה לא מאוד בריא וזה, אבל אני לא ככ מכירה דרך אחרת. זה מרגיש כאילו אני מסתכלת על הכל מהצד רוב הזמן..

היי,
התמודדות עם דיכאון היא באמת מאתגרת ויכולה להוביל לחוסר במוטיבציה כמו שאת מתארת בפוסט. קראתי גם בתגובות שהציעו לך כל מיני רעיונות להתמודדות, בינהם גם טיפול פסיכולוגי. מה את חושבת על זה?
לכל אחד יש דרך התמודדות שונה, חשוב שתתנסי ותראי מה עוזר לך ושלא תישארי עם מה שאת עוברת לבדך.
בת כמה את? האם שיתפת מישהו במה שאת מרגישה?
קוראים לי רז ואני מעלם דיגיטל. אנחנו מלווים בני נוער וצעירים ברשת. במידה ותרצי, אני מזמינה אותך להמשיך איתי את השיחה, לשתף יותר על מה את עוברת ויחד ננסה להבין מה עשוי לעזור לך.
מצרפת לך את האפשרויות לדבר איתנו:
1.פה בהודעות פרטיות.
2. באינסטגרם והטיקטוק שלנו elem.digital
3. דרך הצ'אט שפעיל בימים א-ד' החל מהשעה 20:00 שם אפשר לדבר עם אחת מהתומכות/ים שלנו.
מחכה לך, רז.