אני מרגישה שאיבדתי את הניצוץ בחיים ושום דבר לא מעניין אותי

וואו אני ממש מזדהה
אני כבר לא יודעת מה לעשות כי גם מה שאני אוהבת כבר לא מעניין אותי

אולי תנסי לדבר על זה עם יועצת בית ספר ולבקש פסיכולוגית?

שואל השאלה:
גם נגיד כשאני משתפת אני לא מקבלת מהם תשובות בוודאות ורק גורמת להם לסבל וכאב ראש
בסוף זו דרך שאני צריכה לעבור עם עצמי אבל אני מרגישה בכלליות שזה לא עובר
לגבי פסיכולוגית/ יועצת ראשית אני בצבא אז לא תקף אצלי היועצת פסיכולוג בזמן צבא קצת בעייתי וגם יקר
וגם לא תמיד עוזר נוסף לזאת לא רוצה שידעו שהייתי אצל פסיכולוג כי הבנתי שרושמים את זה בקורות חיים או משהו

תבקשי להתחיל טיפול תרופתי אם את מרגישה שזה לא עובר
בדרך כלל נותנים את זה די מהר הפסיכיאטרים

שואל השאלה:
אז ככה מהר לוותר לתרופות?
מי אמר שזה טוב וזה פיתרון זמני בסוף
כל הקטע זה לנסות לא לקחת

אם את הולכת לטיפול פסיכולוגי פרטי, זה לא נרשם בשום מקום. אם את הולכת לטיפול פסיכולוגי במרפאה ציבורית, זה נרשם בתיק הרפואי שלך, אבל לא בשום מקום אחר, ויש על זה חיסיון רפואי (אסור לאנשים לדווח על זה לאחרים בלי רשותך).
אני ממליצה לך לבקש פגישה עם קב"ן ולראות לאן הוא מפנה אותך משם.

למה שהקטע יהיה לנסות לא לקחת תרופות כשזה קיים בשביל לעזור? אמרת שאת לא מרגישה שזה משתפר אז פסיכיאטר יכול לתת לך תרופות לאזן מצב רוח של דיכאון וחרדה או רק טיפול פסיכולוגי מה שבא לך אני סתם מציעה מה שבדרך כלל מציעים

היי לך,
ראיתי את מה שכתבת, ולמרות שעברו כמה ימים היה לי חשוב לעצור ולהגיב
שומעת בין המילים את הכאב ואת המשא הכבד שאת נושאת איתך, ומתארת לעצמי כמה המחשבות האלו יכולות להתיש ולתסכל...
לפעמים, כשחולקים את מה שיושב על הלב, זה פותח פתח קטן לנשימה. אולי יש מישהו בסביבה שלך שאתה סומך עליו ואפשר לפנות אליו כדי שיהיה שם עבורך... מישהו שיוכל פשוט להקשיב,ללא שיפוטיות...
אני מתנדבת בעמותת סה"ר, ואנחנו כאן עבורך בכל זמן שתרגישי צורך לדבר או לשתף. המתנדבים שלנו זמינים להקשיב לך במרחב בטוח ומכיל לכל רגש, תהייה או מחשבה ללא ביקורת, ללא לחץ, רק הקשבה אמיתית עם הרבה חמלה והבנה.
ניתן לפנות אלינו דרך הלינק המצורף לצ'אט.
איתך,
מתנדבת סה"ר