אני מרגישה שאיבדתי את הניצוץ בחיים ושום דבר לא מעניין אותי

וואו אני ממש מזדהה
אני כבר לא יודעת מה לעשות כי גם מה שאני אוהבת כבר לא מעניין אותי

כשהרגשתי ככה לא שיתפתי אף אחד נתתי לעצמי לסבול ממש
לא ללמוד ממני לשתף מישהו ולקבל תעזרה שמגיעה לך
אני פה אם את צריכה :)

אולי תנסי לדבר על זה עם יועצת בית ספר ולבקש פסיכולוגית?

שואל השאלה:
גם נגיד כשאני משתפת אני לא מקבלת מהם תשובות בוודאות ורק גורמת להם לסבל וכאב ראש
בסוף זו דרך שאני צריכה לעבור עם עצמי אבל אני מרגישה בכלליות שזה לא עובר
לגבי פסיכולוגית/ יועצת ראשית אני בצבא אז לא תקף אצלי היועצת פסיכולוג בזמן צבא קצת בעייתי וגם יקר
וגם לא תמיד עוזר נוסף לזאת לא רוצה שידעו שהייתי אצל פסיכולוג כי הבנתי שרושמים את זה בקורות חיים או משהו

תבקשי להתחיל טיפול תרופתי אם את מרגישה שזה לא עובר
בדרך כלל נותנים את זה די מהר הפסיכיאטרים

שואל השאלה:
אז ככה מהר לוותר לתרופות?
מי אמר שזה טוב וזה פיתרון זמני בסוף
כל הקטע זה לנסות לא לקחת

אם את הולכת לטיפול פסיכולוגי פרטי, זה לא נרשם בשום מקום. אם את הולכת לטיפול פסיכולוגי במרפאה ציבורית, זה נרשם בתיק הרפואי שלך, אבל לא בשום מקום אחר, ויש על זה חיסיון רפואי (אסור לאנשים לדווח על זה לאחרים בלי רשותך).
אני ממליצה לך לבקש פגישה עם קב"ן ולראות לאן הוא מפנה אותך משם.