אני איבדתי את הניצוץ שלי,והוא בחיים לא יחזור יותר

יש לי מבט של מוות בעיניים,של אומללות,של ריק,אני אנטיפתית להכל,אני אדישה,אני דפוקה,החיוך שלי מזויף,הצחוק שלי הוא בכוח,אני לא נהנת מכלום כמו שנהנתי פעם,אני מסתכלת על דברים ואני רואה כלום,זה לא עושה לי להרגיש כלום

הייתי צריכה לפרוק קצת כי זה מאוד מייאש
לשאלה,אתם מבינים/מכירים את זה?מה עושים עם זה