וואי טיפה פריקה

אז כזה הרבה הרבה מאוד זמן אני שונאת את המציאות שלי אבל גם עצלנית מידי מכדי לצאת ממנה, כאילו באמת מתחילת שנת הלימודים אני שונאת כל רגע אני לא בדיכאון או משהו וכמובן שהיו לי גם רגעים שמחים בשנה הזאת אבל לא שמחים באמת אם אתם יכולים להבין. מרגיש לי שאני לא יכולה לסבול כבר את הסביבה הקרובה אליי. מחקתי גם אינסטגרם בתחילת שנה וככל ויותר התנתקתי מהרשתות החברתיות, ככה נהייתי יותר בודדה, החברים שלא באמת היו חלק מהיום יום שלי פשוט התנדפו בשלב מסויים. יש לי חברה הכי טובה, משפחה חמודה ובן זוג. (אני בכיינית באמת.) אבל באמת נמאס לי להיות 24/7 עם אותם אנשים שוב ושוב וכשהם לא זמינים לי אני פשוט לבד, אני רוצה חבורה כזאת שנוכל לבלות ביחד אבל פשוט לא מצליחה למצוא אחת. סיימתי עכשיו יא' ובמהלך השנה הזאת תירצתי לעצמי שאני לא עושה כלום בנוגע לזה כי פשוט אין לי זמן ואנרגיה להשקיע באנשים שהם לא אני כרגע. אבל עכשיו משעמם לי ולבד לי ויותר מרגישים את זה כשלא עטופים בלימודים. אז קודם כל אשמח לעצות לאיך לפתח את עצמי בצורה שבה אשמח להכיר אנשים חדשים ושתהיה לי מספיק אנרגיה פנימית באמת להשקיע גם בהם. אני מרגישה שאני טיפה בדאון ואני ניסיתי כזה 'להשקיע בעצמי' וכאילו הבנתי בהרבה מקומות שקודם כל להרגיש בנוח עם עצמך ולא לחפש אושר באנשים אחרים, אבל כאילו הרבה יותר כיף וקל כשזה מגיע מאנשים אחרים, בכל מקרה אם יש לכם גם עצות איך להשקיע בי אני גם אשמח כאילו לא פוסלת שום דבר.
זהו ואני גם יודעת שאינסטגרם זה לא מקום טוב עבורי אז אני גם לא אשמח לחזור לשם וזה למרות שהרגשתי משום מה נראלי יותר טוב כשהייתי שם.