כתבתי משהו על פרידה, אנשים שאוהבים לכתוב או מילים, אשמח לדעה כנה והצעות לשיפור.

בלילה בו עזבת אותי
ישבתי על אדן החלון
הרגליים שלי התנדנדו באיטיות
עם כל שנייה שעברה
התקרבתי יותר אל הקצה
בלילה בו עזבת אותי
לא הבנתי איך זה קרה
כמו טיפשה האמנתי שהזיכרון שלנו יחיה לנצח
כמה התפללתי שהערפל השחור בתוכנו
לא יכסה עלינו
בלילה בו עזבת לא היה עוד שום דבר
רק הבכי שלי, הקול המת שלך, וחושך על פני תהום
עברה כבר שנה והפצע עדיין מדמם
כשאני קמה אני עוד ממהרת לחייך
אל הזיכרון שלך בין הסדינים
אהובתי הנצחית
בבוקר אני עדיין מכינה פעמיים קפה
אולי יום אחד תחזרי