התייעצות/פריקה (קצת ארוך)

אני בן 18 כיתה יב ואני והחברה הכי טובה שלי (לשעבר) שהיה לי קשר מאוד קרוב איתה במשך כמה שנים כבר לא בקשר. לא היינו בזוגיות אבל קשר עמוק מאוד של שיחות כל יום.
לפני בערך חודשיים (קצת לפני הקטע עם איראן) היא התחילה להתרחק בלי סיבה שאני מודע אליה: בהתחלה ענתה יבש, אחרי זה סיננה, ובסוף פשוט הפסיקה לענות לגמרי. ניסיתי לפנות אליה כמה פעמים בצורה רגועה, לשאול אם הכול בסדר ואפילו שלחתי הודעה קולית והתקשרתי, אבל קיבלתי תשובות קצרות ולא באמת הסבר. מאז אין בינינו תקשורת בכלל כי הפסקתי לפנות אחרי הסינונים וכאילו חשבתי שנגיע לבית ספר היא תסביר פנים מול פנים אבל זה לא קרה והיא המשיכה להתעלם ממש שאני איתה באותה כיתה. אין אפילו דיבור קטן ואין קשר עין בכלל. זה מרגיש מוזר מאוד כי היינו קרובים ועכשיו זה כאילו אנחנו זרים, וזה גם יוצר נתק עם חברים משותפים.

אני כבר לא רוצה לחזור לקשר איתה כי מבחינתי היא פגעה בי ושברה אמון, ואני גם לא רוצה לפנות אליה שוב כי כבר ניסיתי מספיק וזה מרגיש כמו פגיעה בכבוד העצמי שלי. מצד שני, זה עדיין יושב עליי ואני כל הזמן חושב על זה ורוצה להבין מה קרה מהצד שלה ולמה זה קרה בכלל. הדילמה שלי היא האם בכל זאת לפנות אליה פעם אחרונה כי בכל זאת זו שנה אחרונה ואני לא אראה אותה יותר כדי לקבל תשובה למה היא עשתה את זה ולסגור את זה, או פשוט לא לפנות בכלל ולנסות לשחרר לבד גם בלי להבין.